שנתיים וחצי לאחר שנפל בקרבות בעוטף עזה, ישיבת אלון מורה מפרסמת לראשונה מכתבים אישיים ששלח הלוחם עמיחי ונינו הי"ד לרבותיו ערב גיוסו לצה"ל. ונינו התגייס ליחידת מגלן לאחר שלמד בישיבה באלון מורה, שימש כמפקד כיתה במגלן, ונפל בקרב גבורה בעוטף עזה ביום טבח שמחת תורה.
2+המכתבים, שנשמרו על ידי משפחתו במחברת "מסע מים חיים", חושפים את עולמו הרוחני העמוק של ונינו, ואת תחושת האחריות הלאומית שליוותה אותו עוד בטרם עלה על מדים. ונינו תיאר בהם את השאיפה להפוך ל"איש עם הפנים לכלל" ואת המחויבות העמוקה לתרגם את לימוד התורה למסירות נפש למען עם ישראל.
את המכתב הראשון כתב ונינו לרב אליקים לבנון: ״בתום 3 שנים של לימוד בישיבה וספיגה של תורת חיים גדולה ועמוקה, רציתי להודות לרב והרבנית על העמדת דורות של תלמידים, הנושאים בגאון תורה עם דרך ארץ, תורה שמחה החוצבת עמוק עמוק בנפש התלמיד והופכת אותו לאיש – איש עם הפנים לכלל, שמתוך יציבות גדולה ותורה עמוקה מקים בית מלא קדושה וטהרה, איש השם לנגד עיניו את טובת הכלל הכוללת תודעת שליחות תמידית – "אנשי קודש".
2+ונינו הוסיף בענווה: "אני הקטן עוד רחוק משם אבל שואף לשם ורוצה מאוד לחיות בקומה הזאת. עת צאתי מהישיבה חדור אני בתחושת שליחות ואהבת הכלל, ומתוך הישיבה מתפלל לקב"ה שייתן לי את הכוחות וההכוונה להוציא מהכוח אל הפועל את תביעת נשמת האומה ממני, שאדע לתרגם את התורה הגדולה של הישיבה ולחיות אותה".
״כעבד לאומה גדולה ונצחית, בתפילה להיות ראוי לשליחות, ומתוך שמחת התורה והקשר לישיבה ולדרכה מצטרף אני לשרת בקודש. בהודיה גדולה להשי"ת שזיכה אותי ללמוד בישיבה הזאת, לינוק קצת מהבאר האינסופית של התורה הגואלת והמחייה ובהכרת תודה עמוקה לרב והרבנית על כל הטוב שנחשפתי, ובתקווה לישועת הכלל, עמיחי ונינו״, סיים.
2+מכתב נוסף כתב ונינו לרב שחר אימבר, ראש הישיבה באלון מורה: ״בצאתי לשרת בקודש ברצוני להודות על שזכיתי לראות מודל של חיים עמוקים, מאירים ושמחים, של מסירות נפש לתורה. זכיתי לראות עד היכן חוצבת תורה גדולה ומאירה – איזו שמחה מניקה היא את לומדיה, איזו רוממות ומלאות מכל פרט קטן שלה. מה זה פרט בתורה- כמה אינסוף, כמה חיים אפשר למצוא בו. כל זה נגלה, מזוקק, בדמותו של הרב. דמות זו נותנת לי לטעום את טעמה של מתיקות התורה שאני כ"כ משתוקק להגיע אליה".
מכתבים אלו, אותם מפרסמת הישיבה, משרטטים דמות של לוחם שתורתו לא נותרה בין כותלי בית המדרש, אלא ליוותה אותו בשדה הקרב. עמיחי ונינו הי״ד, שביקש במכתביו להיות "איש עם הפנים לכלל", הגשים את שאיפתו זו בגופו וברוחו עד רגעיו האחרונים. דבריו המרגשים לרבותיו נותרים כצוואה חיה של דור המשלב עומק רוחני עם גבורה פיזית, ומזכירים לנו כי מאחורי הלוחם העז עמד אדם של חזון, ענווה ומסירות אינסופית לנצח ישראל.
