המערכת הפוליטית נכנסה היום (שלישי) לסחרור לאחר שנודע על הנחייתו המחמירה של הגר"ד לנדו לנציגי 'דגל התורה' בכנסת. בשיחות סגורות שהתקיימו בבית הרב בבני ברק, הועבר מסר חד וברור: השותפות בגוש הימין אינה רלוונטית עוד אם היא אינה משרתת את היעד העליון של שמירה על עולם הישיבות. מסתמן כי ש"ס תיישר קו עם המהלך ותתמוך בפיזור הכנסת. ראש הממשלה בנימין נתניהו עושה את דרכו מתל אביב לירושלים בניסיון למנוע את המשבר.
8+"אין לנו אמון יותר בנתניהו", קבע הרב, ובכך הסיר את חבל ההצלה האחרון של הקואליציה במתכונתה הנוכחית. ההנחיה לפעול לפיזור הכנסת "בהקדם" מטילה צל כבד על המשך כהונת הממשלה ופותחת רשמית את המרוץ לבחירות.
במכתב ששלח הרב נכתב: "לכבוד חברי הכנסת החרדים של דגל התורה שליט"א אתם עשיתם מעל ומעבר את שליחותכם נאמנה. ואין לנו אמון בראש הממשלה איננו מרגישים שותפים שלו יותר. איננו מחויבים לו. ואנחנו נעשה מכאן ואילך רק מה שאנחנו חושבים שטוב ליהדות החרדית ולדעתנו צריך בחירות בהקדם היותר מהר. כל מיני דיבורים על גוש אינם קיימים יותר. בכאב ובחרדה דוב לנדו".
המשמעות המיידית של דברי הגר"ד לנדו היא שינוי אסטרטגי במפת הכוחות הפוליטית בישראל. במשך שנים, "גוש הימין" נשען על הברית הבלתי כתובה בין הליכוד לסיעות החרדיות, ברית שהעניקה לנתניהו את עמוד השדרה של ממשלותיו. כעת, הקביעה כי "כל מיני דיבורים על 'גוש' אינם קיימים יותר" שומטת את הקרקע תחת הקואליציה.
8+מקורבים לבית הרב מציינים כי ההחלטה התגבשה לאחר שורה של הבטחות שלא קוימו בנושא חוק הגיוס והתקציבים לישיבות. "הרב רואה את עולם התורה תחת מתקפה חסרת תקדים, ונתניהו מבחינתו כבר לא שם כדי להגן", אומרים גורמים ב'דגל התורה'. "ההוראה היא לעשות מה שטוב ליהדות החרדית, גם אם זה אומר להצביע עם האופוזיציה על פיזור הכנסת מחר בבוקר".
במערכת הפוליטית מעריכים כי צעד זה של המנהיג הליטאי עשוי לגרור אחריו גם את שאר חלקי 'יהדות התורה' ואולי אף את ש"ס, שמוצאות את עצמן במלכוד דומה בין בסיס המצביעים לבין ממשלה שמתקשה לתפקד. סיעת יש עתיד והדמוקרטים קפצו על ההזדמנות והניחו על שולחן הכנסת את הצעת החוק להקדמת הבחירות, כאשר החוק ישוב. בסדר היום כבר בשבוע הבא.
8+בכיר בקואליציה אמר לראש הדסק הפוליטי של C14: "לא הייתי ממהר להכריז על פירוק הגוש. למרות דברי הרב לנדו, מי שהקים את גוש הימין ומושקע בו על צוואר הוא יו"ר ש"ס אריה דרעי. למרות הבעת אי האמון של דגל התורה והמילים החריפות, שכנראה נאמרים בעיקר לאוזני הציבור שלהם, דרעי עדיין לא סגר את הדלת וההחלטה בסופו של דבר תהיה של נתניהו. הערכה כי אם ראש הממשלה יחליט בסופו של דבר להביא את החוק לאישור- גם דגל התורה יתמכו".
בועז ביסמוט, יור ועדת חו"ב מסר: "לא לפירוק הגוש! עבדתי לצד החרדים יד ביד. אני רואה בהם שותפים לדרך. קורא להם לא לשפוך את התינוק עם המים, לא לתת מתנה לעו"ד מיארה, לאופוזיציה, ולכל מחרחרי הריב. החוק מוכן ואפשר לקדם אותו כבר מחר. יש לנו מנהיג אחד שמנווט את הספינה. הסמכות, ההכרעה והמילה האחרונה שייכות אך ורק לראש הממשלה נתניהו. אמשיך להיות בתיאום מלא איתו ואין לי ספק שהוא יקבל את ההחלטה הנכונה".
8+יו"ר ועדת חוץ ובטחון לשעבר, ח"כ יולי אדלשטיין הגיב גם הוא למהלך הדרמטי: "לצערי הרב אני נאלץ לומר היום – אמרתי לכם. כבר לפני עשרה חודשים, הודעתי רשמית שהחלפת זהות יו"ר ועדת חוץ וביטחון לא תשנה דבר, היא רק תקבור אחת ולתמיד את חוק הגיוס. וכך בדיוק קרה.
"מאז פרוץ המלחמה נאבקתי למען חוק גיוס אמיתי, אבל ההנהגה החרדית מעולם לא רצתה גיוס, גם במחיר של הפלת ממשלת הימין. היום, הציבור בישראל מבין מי אמר אמת, ומי עשה פוליטיקה על גב המילואימניקים וציבור המשרתים. אני גאה בכך שמנעתי חוק השתמטות, ואמשיך להיאבק למען חוק גיוס אמיתי והוגן במדינת ישראל".
8+הברית הפוליטית בין בנימין נתניהו לסיעות החרדיות – יהדות התורה וש"ס – התהדקה משמעותית החל משנת 2009, אז חזר נתניהו לשלטון. במשך למעלה מ-15 שנה, החרדים נחשבו ל"שותפים הטבעיים" ביותר שלו.
הברית הזו נבנתה על בסיס אינטרסים הדדיים: נתניהו סיפק לחרדים הגנה על הסטטוס קוו הדתי, תקציבים לעולם הישיבות ועצמאות בחינוך, ובתמורה הוא קיבל גוש חוסם של 13-18 מנדטים שהיו נאמנים לו בנאמנות עיוורת, גם בשיא המשברים המשפטיים והפוליטיים שלו. הנאמנות הזו הגיעה לשיאה בסבבי הבחירות של 2019-2022, שם חתמו הסיעות על "מכתבי נאמנות" שבהם התחייבו שלא ללכת עם אף מועמד אחר מלבד נתניהו.
8+הסיבה שהחרדים דבקו בנתניהו נעוצה בשני מישורים: הטקטי והאידיאולוגי. במישור הטקטי, נתניהו נתפס כמי שמבין את הצרכים של המגזר החרדי טוב יותר מכל מנהיג אחר במחנה המרכז-שמאל. במישור האידיאולוגי, הרחוב החרדי עבר תהליך של "ימיניזציה" עמוק, והחיבור למסורתיות שמייצג הליכוד הרגיש טבעי הרבה יותר מהחיבור עם הליברליזם החילוני של לפיד או ליברמן. נתניהו היה המגן של החרדים מפני יוזמות גיוס ושינויי דת ומדינה, ולכן הם היו מוכנים לסלוח לו על כל עיכוב או הבטחה שלא קוימה – עד עכשיו.
חוק הגיוס הוא הנושא הכי נפיץ וקיומי עבור המגזר החרדי. הכל התחיל ב-2012, כשבג"ץ פסל את "חוק טל" שאיפשר דחיית שירות לתלמידי ישיבות. מאז, במשך 14 שנים, הכנסת וממשלות נתניהו ניסו לחוקק חוק חלופי שישביע את רצון בג"ץ מחד, וישמור על עולם הישיבות מאידך.
8+כל ניסיון נכשל: ב-2014: ממשלת נתניהו-לפיד העבירה חוק עם סנקציות פליליות שהוציא מאות אלפי חרדים לרחובות. ב-2015: נתניהו חזר לשלטון עם החרדים וביטל את הסנקציות. ב-2017: בג"ץ פסל שוב את החוק, ומאז המדינה נמצאת תחת "הסדרים זמניים" ודחיות אינסופיות.
הכישלון המתמשך הזה יצר תסכול אדיר בקרב גדולי ישראל, שרואים כיצד עולם התורה נותר ללא הגנה משפטית, כשבחודשים האחרונים המצב החמיר עם הקפאת התקציבים לישיבות והאיום הממשי על מעמדם של אלפי בני ישיבות כ"עריקים".
8+זו לא הפעם הראשונה שהחרדים מאיימים להפיל את הממשלה על רקע הגיוס. ב-2018, המשבר סביב החוק הוא שהוביל בסופו של דבר לפיזור הכנסת ולשרשרת של חמש מערכות בחירות. גם ב-2023, עם הקמת הממשלה הנוכחית, החרדים הציבו אולטימטום לפיו חוק הגיוס חייב לעבור יחד עם התקציב. אלא שנתניהו, פעם אחר פעם, הצליח "למרוח" את הזמן בטיעונים ביטחוניים ומדיניים.
כדי להקדים את הבחירות, הכנסת צריכה להעביר חוק מיוחד
ועדת הכנסת – זהו המקום שבו "נסגר" התאריך בפועל. לאחר שהצעת החוק עוברת בקריאה טרומית במליאה, היא עוברת לוועדת הכנסת. שם, נציגי הסיעות השונות מנהלים משא ומתן על התאריך המדויק. התאריך שנבחר בוועדה מוכנס כסעיף בתוך הצעת החוק, וזו חייבת לעבור שלוש קריאות במליאת הכנסת. ברגע שהחוק עבר בקריאה שלישית – המועד הופך לרשמי וסופי.
8+על פי חוק יסוד הכנסת, קיימות מגבלות זמן ברורות מרגע אישור החוק: ככלל, הבחירות צריכות להתקיים ביום ג' האחרון שלפני תום 90 ימים מיום אישור חוק ההתפזרות. חברי הכנסת יכולים להסכים בחוק עצמו על תאריך אחר, אך נהוג שהתקופה נעה בין 90 ל-150 ימים מיום פיזור הכנסת. המטרה היא לאפשר לוועדת הבחירות המרכזית להיערך ללוגיסטיקה המורכבת.
למרות שההחלטה הסופית היא של המליאה, קביעת מועד הבחירות מותנית בהסכמות בין קואליציה לאופוזיציה בדרך כלל מנסים להגיע לתאריך מוסכם כדי להבטיח שהחוק יעבור ברוב גדול. כמו כן, מתחשבים בחגים, מועדים לאומיים, תקופות בחינות או אירועים ביטחוניים/מדיניים ידועים מראש. הקואליציה תנסה למשוך את הזמן כדי "להרוויח" עוד חודשי שלטון, בעוד האופוזיציה תנסה להקדים ככל הניתן כדי לנצל מומנטום בסקרים.
