בזמן שבמרכז הארץ בתי הקפה הומים והחיים מתנהלים במסלול כמעט רגיל, חבל ארץ שלם בצפון מדינת ישראל הולך ומאבד את שפיותו. זו לא "שגרת מלחמה" וזו לא "לחימה בעצימות נמוכה" – התושבים בגבול הלבנון הפכו למטרות נעות במטווח של כטב"מים ורקטות.
2+היום (שני) הותר לפרסום שמו של עוד חלל שגבה הגבול הצפוני המדמם: רס"ב (מיל׳) אלכסנדר גלובניוב, בן 47, שנפל בקרב סמוך לגבול. נפילתו מצטרפת לרשימה המתארכת של לוחמים ואזרחים שמשלמים בחייהם על מלחמת ההתשה הזו. רק בשבוע שעבר היה זה סמל ליאם בן חמו, לוחם גולני בן 19, שנהרג מפגיעת רחפן נפץ של חיזבאללה – כלי נשק פשוט, זול וקטלני, שהפך לסיוט של תושבי הצפון ושל הדרג הצבאי כאחד.
"אנחנו מותשים": הילדים שהפכו לחיילים בעל כורחם
לימור עציון משלומי, אם לשישה ויו"ר הנהגת ההורים היישובית, כבר לא יכולה לעצור את הדמעות והזעם. "אני אישית לא שלחתי את הילדים שלי לבית הספר היום", היא מספרת בקול רועד. "אתמול היה איזה אירוע, חשש לרחפן, וזה הרים את כל היישוב למשך שעתיים. הילדים היו בפארקים, ניסו קצת לחזור לשגרה, ושוב נזרקו למציאות של דריכות שיא. מערכת החינוך כאילו ממשיכה, אבל הורים רבים פשוט מפחדים לשלוח את הילדים. נוצר פער על פער".
2+עציון מתארת מציאות של גזלייטינג ממשלתי: "כל אזעקה ואירוע ביטחוני שאנחנו חווים, פיקוד העורף מדווח כ'דיווח שווא' – למרות שאנחנו רואים בעיניים את הפיצוצים ושומעים את הרעש. אנחנו מותשים! אין מענה לטיפולים רגשיים, אין תורים במערכת הבריאות, והילדים בחרדות ובריגרסיות. אנחנו חיים בדריכות שיא ומרגישים שקופים".
במושב גורן, דדוש מורן, נשוי ואב לארבעה המנהל את מתחם האירוח "אחוזת מיא", מחזק את התחושות הקשות. עבורו, המילה "שגרה" היא עלבון לאינטליגנציה. "הילדים קמים בבוקר לצלילי אזעקות במקום שעון מעורר", הוא אומר. "הורים בודקים מה המרחק לממ"ד לפני שהם בודקים מה מזג האוויר. משפחות שלמות חיות בין פחד להדחקה. מה שבמרכז המדינה נחשב לאירוע חריג, אצלנו הפך לרעש רקע קבוע. עסקים קורסים, החיים נמשכים כרגיל רק על הנייר. אי אפשר לנרמל חיים תחת איום מתמיד".
הקונספציה של ה"פלסטר": המוח היהודי מול הטרור האיסלאמי
כתבנו הצבאי, הלל ביטון רוזן, מנסה לנתח את השורש לכישלון המתמשך בצפון. לדבריו, ישראל שבויה בקונספציה טכנולוגית מסוכנת. "המוח היהודי הנפלא מנסה תמיד לייצר פתרונות טכנולוגיים לבעיה קיימת", הוא אומר. "באינתיפאדה שמנו בטונדות נגד דריסות – אז הם עברו לטרקטורים. שמנו שומרים ליד טרקטורים – אז הם עברו לסכינים. עשינו כיפת ברזל נגד רקטות – אז הם חפרו מנהרות. עכשיו, גם אם נפתור את עניין הרחפנים, הם יביאו איום חדש".
2+הביקורת של ביטון רוזן נוקבת: "אנחנו צריכים להתמודד עם מי שמשגר את הרחפן, לא רק עם הרחפן עצמו. אנחנו צריכים לערוף לו את הראש. צריך להילחם באויב האיסלאמי הקיצוני בכל זירה, ולא באמצעי הלחימה שלו. אנחנו צריכים ללכת על הראשים שלהם, לסכל את ההנהגה המדינית – כולל יו"ר הפרלמנט הלבנוני – ואת כל הדרג הפיקודי. רק ככה נוכל לנצח".
כשהוא נשאל על פתרונות טכנולוגיים לרחפנים שקוטלים את חיילינו, הוא משיב בציניות כואבת: "טכנולוגי יהיה. אבל הפתרון האמיתי הוא לשטח מבנים בביירות ולבצע תמרון קרקעי בבקעת הלבנון".
רס"ב במיל' אלכסנדר גלובניוב נפל בקרב סמוך לגבול לבנון
הצפון לא מחכה לנס – הוא דורש הכרעה
הדיווחים מהבוקר על שלושה מיירטים ששוגרו לעבר כוחותינו הם רק עוד פסיק ביומן המלחמה של הצפון. עבור תושבי קו העימות, כל מיירט כזה הוא תזכורת לכך שהם חיים בתוך "פלסטר". הם מבינים שהטכנולוגיה, מתקדמת ככל שתהיה, לא יכולה להחליף הרתעה וניצחון.
הזעם של תושבי הצפון אינו רק על חיזבאללה. הוא מופנה כלפי פנים – כלפי ממשלה וצבא שמאפשרים למציאות הזו להימשך חודשים על גבי חודשים. כשהם רואים את ביירות שוקקת חיים בזמן ששלומי וגורן מופגזות, כשהם רואים את ילדיהם בחרדות בזמן שבמרכז הארץ מתווכחים על פוליטיקה, הזעם הופך לייאוש יוקד.
