הוא קורא להם "המטפלים השכולים" – אלו שנמצאים כתף אל כתף עם הלוחמים, מסתערים תחת אש ונושאים איתם כאב שקוף שזר לא יבין. ד', פראמדיק שנמצא בלב הלחימה, בריאיון חשוף על הרגעים שבהם מסתכלים למלאך המוות בעיניים, על המילים האחרונות של הפצועים ועל הצו המצפוני שלא נותן מנוח. "לא לשווא נלחמתם, מהמלחמה הזו ייבנה העם".
2+אתה מבקש לתת "מילים לכאב", למי הן מופנות?
"הן מופנות לכם ובשבילכם – אנשי הרפואה. אלו שאני מכנה 'המטפלים השכולים'. מדובר באנשים יקרים ומופלאים שכל שגרת חייהם היא נתינה. בעת לבישת המדים, הם צמודים כתף אל כתף ללוחמים, נכונים ודרוכים להסתער גם תחת אש וללו הושיט ידיים אל כל פצוע".
תאר לנו את המפגש הזה עם הפצוע בשטח, ברגעים הכי קריטיים.
"כשהדם זולג החוצה וחדוות החיים אוזלת לנגד עיניך, מבט אחרון הוא דווקא אליך. זה מבט מתחנן, עיניים זולגות ונשואות אליך שאומרות: 'אנא הצלח במלאכתך, הצל אותי, משפחתי מחכה לי'. לעיתים אלו אפילו מילים אחרונות להורים – 'סליחה אם פגעתי', או לאהובה – 'תמסור שאהבתי'".
2+מה עובר בראש של מטפל כשמבינים שהמצב קשה מאוד?
"אנחנו מנגד מבינים מהר את הקטסטרופה ויודעים שהסיכויים קלושים. עושים כל מה שניתן, עוצרים את הדם שניגר ומנגד מזרימים את הדם החדש. אנחנו נלחמים על כל אחד כדי לנסות ולמנוע מעוד משפחה את הצטרפותה אל משפחת השכול. אנחנו 'מסתכלים למלאך המוות בלבן של העיניים' ואז… מגיע השקט הכל כך כואב. הלב שלך מתפוצץ מכאב על משפחתו של היקר המונח לפניך. היא עדיין לא יודעת את מה שאתה כבר יודע…"
וישנם המקרים שבהם הטיפול מצליח והפצוע מפונה
"נכון. ואם הצלחת להעביר למסוק והפצוע מתייצב עם סימני חיים, כולך תקווה כי עם המסוק ימריאו גם תפילותיך להצלחת הטיפול בפצוע ושיחזור אל חיק משפחתו, בידיעה ברורה כי אתה בסך הכל 'חוליה בשרשרת הצלת החיים'".
2+אתה משתמש במושג "מטפל שכול". איך זה מרגיש כשהתוצאה היא אובדן?
"לעיתים לקב"ה יש תוכניות אחרות, ואתה הופך ל'מטפל שכול' בעל כורחך. אתה נושא אותו איתך בחייך האישיים והמקצועיים. נימי נפשך נקשרו בנפשו מתוך תאוות החיים ברגע הכל כך מיוחד, שבירי ואצילי השייך רק לך ולפצוע שזה עתה ליבו נדם, וגופו עדיין חם".
האם עולות שאלות של 'מה אם'?
"עולה המחשבה 'אולי אם הייתי עושׂה אחרת המּצּב היה שונה'. אני מפיק את הלקחים ומשתפר תמיד, זהו צו מצפוני וחובתי המקצועית. כולנו נושאים את האובדן ואת כאב המטפלים השכולים. זהו כאב מיוחד השמור רק לנו, זר לא יבין זאת. כאב שקוף, מוסתר, חבוי עמוק, שלומדים לחיות לצידו ולעבור למקרה הבא".
איזה מסר תרצה להעביר ללוחמים שנמצאים עכשיו בחזית?
"אני רוצה לומר: 'לֹא לַשָּׁוְא אָחִי נִלְחַמְתָּ, מֵהַמִּלְחָמָה הַזּוֹ יִבָּנֶה הָעָם'. ואתם הלוחמים, דעו לכם כי יד אמונה, מקצועית ונכונה תהיה מושטת אליכם בעת הצורך, במהירות ככל הניתן. ובעזרת השם, בכוחות משותפים, עד הניצחון על כל אויבינו, לתפארת מדינת ישראל".
