אני קראתי את הסקרים של ערוצי התבהלה, שאני לא מאמין לאף מילה שלהם אבל הם כן מאמינים, וראיתי שדווקא המפלגה הגדולה ביותר שהן פרסמו היא זו של איזנקוט. 14 מנדטים לבנט, 10 ליאיר לפיד ו-15 לגדי איזנקוט – אז למה שגדי איזנקוט יסכים להיות שלישי? הוא צריך להיות פראייר. לא מספיק הם עשו לו "כיפה אדומה", עקצו אותו, ועכשיו הם גם רוצים לקחת אותו.
אני חושב שהמשחק בתוך גוש השמאל לא צריך לעניין את הימין, אלו משחקים של "פייק מספרים". כל החיבור הזה נועד לקדם את השניים האלה, בנט ולפיד, בציניות רבה. דרך אגב, לא ראיתי מעולם מפלגה שאין לה קו ערכי אידיאולוגי – זה פשוט לא להאמין. "אנחנו חברים ואנחנו חלוקים", הם אומרים. פוליטיקה צריכה להיות עמוקה במפלגה, וזו לא פוליטיקה. דווקא בעניין הזה יש לגדי איזנקוט אמת יותר מוחלטת – הוא שמאל על מלא.
אני צופה הרבה מאוד עליות וירידות והגלגל הפוליטי הזה באמת לא צריך לעניין אותנו. הימין קיבל הזדמנות אדירה, ובעיקר הליכוד, לאסוף את 40 המנדטים של מה שאני קורא לו הגוש המסורתי. נכנסים בו כל "המסורתיים" שהייתה להם נטייה או אולי מחשבה לא להצביע לנתניהו או להצביע בעד איזושהי מסגרת אחרת. כרגע נפתלי בנט, יאיר לפיד וגם גדי איזנקוט לא נותנים להם שום תשובה – ואני מקווה שיש כאלה שחושבים, מסתכלים ומבינים איך לחבר את הנקודות ולהביא את הקולות האלה. זה על השולחן, זה על הרצפה, צריך רק לאסוף את זה.
הטור נערך על סמך דברים שאמר פרשננו הפוליטי, יעקב ברדוגו, לטל מאיר בתוכנית "ישראל הבוקר".
