בימים האחרונים נחשפנו לכנופיית SSQ. רובכם אולי אפילו לא הכרתם אותם עד עכשיו. זוהי כנופיה של בני מהגרים ופליטים שפועלת כבר שנים בדרום תל אביב ומטילה פחד. כעת, היא כבר יוצאת משם ומתפשטת לעוד אזורים בעיר.
1+רק בימים האחרונים נחשפנו כולנו לסרטון מזעזע בבית קפה ליד גימנסיה הרצליה, שם מתבצעת אלימות מחרידה לאור יום: ילדה בת 12 מותקפת על ידי קבוצה של נערות. זהו אירוע מזעזע, אבל עבור תושבי דרום תל אביב זהו אינו חידוש – זהו הנוהל וזו השגרה. שנים שהם זעקו, שנים שהם התריעו ושנים שהם ביקשו שיפתרו את הבעיה.
אוזלת היד של המדינה ופסיקות בג"ץ
ומה קרה בפועל? המדינה ניסתה לפעול: לחוקק, להרחיק, להחזיר למדינות מוצא ולייצר הרתעה. אבל פעם אחר פעם, כל ניסיון כזה נעצר ונבלם על ידי בג"ץ. לא פעם אחת ולא פעמיים – בג"ץ פסל החזקות ממושכות, הגביל כלי אכיפה, בלם הסדרים של הרחקה ועצר ניסיונות לגרש למדינות שלישיות.
1+חוק אחרי חוק, תיקון אחרי תיקון, ובכל פעם מחדש: עוד מגבלה, עוד עצירה, עוד דחייה. וכשאין כלים, כשאין הרתעה וכשאין מדיניות שמחזיקה – נוצרת מציאות. דור ראשון הגיע, דור שני גדל, ובתוך הוואקום הזה קמה כנופיית SSQ. זו לא תיאוריה ולא סיסמה – זו המציאות.
כשהאלימות מגיעה למרכז
המציאות הזו כבר לא נשארת בדרום תל אביב; היא זולגת החוצה למרכז העיר, ללב הרחובות, לקונצנזוס, אליכם לפיצה השכונתית. פתאום כולם מזועזעים, כולם לא מבינים. אבל איפה הייתם כשהזהירו והתריעו שלשם נגיע? איפה הייתם כשזה היה מרוכז רק בדרום תל אביב ופגע רק בתושבי המקום האומללים? איפה כל אלה שדיברו על פתרונות תיאורטיים, על קליטה, על פיזור, או אפילו על "לקחת לקיבוצים"? בפועל, כלום לא קרה. והיום, כשהאירועים מגיעים למרכז, ההלם גדול והזעזוע עמוק.
מתכון לאסון: כנופיית הילדים בדרום ת"א שמטילה אימה ברחובות
האחריות וההשלכות
אבל האמת הפשוטה שותקת: זה לא התחיל היום. זה פשוט הגיע עד לכאן לאט ובשיטתיות, ברשלנות ובהזנחה מכוונת. וכאן צריך לומר בצורה הכי ברורה: בג"ץ, שוב פעם אחר פעם (כמו בתחומים אחרים), מפעיל את מלוא הסמכות ומסרס את הכלים של המדינה בשם זכויות אדם ויפה נפש. עם זאת, הוא לא נושא בגרם אחד של אחריות ומתעלם מהתוצאות ההרסניות. מה אכפת לו? תקראו לזה אדישות, תקראו לזה מקריות – הוא יעשה את הנזק, והממשלה היא זו שתישא באחריות.
