הכרזת המלחמה של מפלגת "הדמוקרטים" על ערוץ 14 לא חדשה בשום צורה: ההתבטאויות של חברי המפלגה ומתמודדיה בפריימריז שחרטו על דגלם את "ריסוק הערוץ" שמבטא את קולו המושתק של הימין הישראלי, נשמעות בכל מקום כלאחר יד וכהבטחת בחירות לגיטימית. האירוניה זועקת לשמיים – המפלגה שמעזה לנכס לעצמה את השם "דמוקרטיה" שמה לה למטרה לדרוס לחלוטין את חופש הביטוי, וזה כבר מזמן נראה לחלקים לא קטנים בציבור הישראלי כקריאה נורמלית לחלוטין.
3+אך ההתבטאויות של יאיר גולן בריאיון שסיפק בערוץ 12 במוצאי שבת חייבות להחזיר לשיח הציבורי, והפעם בצורה חריפה יותר, את הכוונות האמיתיות של אלו המכנים עצמם "דמוקרטים": לא ערוץ 14 מטריד את מנוחתם – אלא הצופים בו. אותם אנשים שקולם הושתק שוב ושוב במשך עשורים רבים, אלו שהודרו מהשיח, שעברו דה-לגיטימציה כקו מנחה, שהורחקו והוקצו מחמת המיאוס – הם אלו שאותם מבקשים יאיר גולן וחבר מרעיו להשתיק שוב.
הקרב של השמאל הקיצוני לא יסתיים בערוץ 14, כיוון שהוא מעולם לא היה המטרה הסופית, כמו שהקרב לא יסתיים עם פרישת נתניהו, מכיוון שראש הממשלה מעולם לא היה המטרה הסופית. הקו המנחה של "הדמוקרטים" הוא ברור ומובהק: ריסוק הדמוקרטיה הישראלית. בעניין זה, שווה לחזור אל אחת ההצהרות המפורסמות והמהודהדות של גולן, בה הוא קרא להגביל את הרשתות החברתיות.
3+"הדבר הבא שאעשה, שאנחנו נעשה, זה להטיל הגבלות על הרשתות החברתיות", הצהיר גולן, "באופן שלא יאפשר ליצור תעמולה ברוטלית ברשתות, כי זאת בעיה עולמית". מהי אותה "תעמולה ברוטלית ברשתות" אליה מתייחס גולן? קשה שלא לנחש. סביר שאינו מתייחס לשיח המסית והמשתלח ברשתות החברתיות כלפי הימין, כי זה, גם אם יעלם מהרשתות, ימשיך להדהד בתקשורת המקדמת את מטרותיו שלו.
בדבריו, גולן מבקש לגזול את "כבשת הרש" של מצביע הימין הממוצע, המושתק: ערוץ אחד שנותן לו פתחון פה, פרופיל ברשת החברתית המאפשר לו לבטא את קולו, הניסיון למנוע באמצעות שימוש בכלים משפטיים, בעידוד לובשי הגלימות ובתמיכתם המפליגה, את יכולתו הפשוטה של אזרח ישראלי לקדם מדיניות שהוא מאמין בה דרך נבחריו בכנסת. המטרה היא לא "לרסק את ערוץ 14" – המטרה של יאיר גולן היא לרסק את הימין.
3+יאיר גולן אדם מסוכן. לא בגלל שהוא עשוי לנצח את הימין, גם בסקרים הכי מחמיאים הוא לא מגיע למספיק מנדטים כדי להיות מפלגת שלטון (למרות שנפתלי בנט כבר הוכיח שהכל אפשרי), אלא בגלל שיו"ר הדמוקרטים וכל יתר חברי מפלגתו יודעים, כפי שלמדו מהפגנות קפלן, שהמספר הוא לא מה שקובע, וגם לא התמיכה הציבורית, אלא הנכונות לדרוס בשם המטרות והאידאולוגיה הכל – לשרוף את המדינה, והעיקר לשלוט בה בסוף. למי שסובל מזיכרון קצר-טווח, כדאי לרגע להיזכר מה קמפיין הסרבנות עשה לישראל, וזאת רק בשל ניסיון הימין לעשות שינויים במעוז הכוח המופגן של השמאל הקיצוני בישראל – מערכת המשפט.
אך לא פחות מסוכנים ממנו, ואולי אף יותר, הם חבריו לגוש: בני גנץ, יאיר לפיד, גדי איזנקוט, אביגדור ליברמן וכמובן נפתלי בנט. אלו, שחרטו על דגלם את ערכי "הממלכתיות", "המרכז" ואפילו "הימין", מוכנים לתת יד ואף לעודד ריסוק מוחלט של הדמוקרטיה הישראלית, רק בשל תאוות השלטון ושנאת נתניהו, ולא פחות מכך – שנאת מצבעיו. מעניין לחשוב האם המצביע הממוצע של בנט למשל, שהצהיר רק בסוף השבוע האחרון בפוסט פומפוזי ברשתות החברתיות "אני ימין", מיד אחרי שצירף פעילת אחים לנשק למפלגתו, מבין שכשהוא מצביע לבנט – הוא דורש את השתקת קולו שלו.
3+כניסתו של יאיר גולן לממשלה מסוכנת לישראל. מעל כל במה האיש וחבריו מפלגתו מבהירים מה נמצא בראש סדר העדיפויות שלהם, ובניגוד לשמם, לא מדובר בדמוקרטיה – אלא בריסוקה. לא ניתן להפליג מספיק באזהרות בעניין הזה. אך השאלה היא האם יש מי ששומע – האם יש מי בצד השני שמוכן לרגע להניח את התיעוב לראש הממשלה בצד, ולראות את הסכנה הגדולה המרחפת מעל ראשנו.
