ככה נראית אובססיה: אין כבר מילים לתאר את הטירוף שאוחז באנשי האולפנים ובצייצנים. אולי אובססיה זו מילה קטנה.
כן, הקו אחיד – נתניהו לא מחליט, טראמפ מנהל אותו. וכמובן הכל תלוי בחנינה. מחזקים את זה קצת באמירות שמביא ברק רביד בשיחה עם טראמפ: "אתקשר לנתניהו עכשיו ואומר לו לא לתקוף באיראן בתגובה".
1+והנה ערבבנו הכל ויש לנו סיפור – זה הנרטיב עכשיו: אם נתניהו לא תוקף, פעם בדאחייה, פעם באיראן, הוא כבול, הוא לא מנהיג.
טוב, עברו כמה שעות, המריאו המטוסים והפצצות הוטלו ברחבי איראן – מהר מהר צריך להחליף נרטיב, אז עכשיו אם נתניהו תוקף, הוא מנהל מלחמות פוליטיות.
הנה שקמה גיבורת המחנה: "קיים חשש, אני חייבת לומר אמיתי ולא בילתי מבוסס, שראש ממשלת הטבח מקבל החלטות שפוגעות בבטחון המדינה לשם שרידותו האישית".
1+אין סוף ספינים – הכל בשם ההחלשה. שוב התברר שההחלטות על ביטחון ישראל לא מתקבלות בבית הלבן, לא באולפני הטלוויזיה – אלא בלשכת ראש הממשלה בירושלים.
לא כי הוא מחפש עימות, אלא כי ראש ממשלת ישראל מקבל החלטות לפי האינטרס של מדינת ישראל. הבעיה היא לא שהם כל הזמן טועים, הבעיה היא שהם כל כך עסוקים בלספר לנו מי מנהל את נתניהו, שהם מפספסים שוב ושוב שנתניהו הוא זה שמנהל את האירוע.
על אפם ועל חמתם.
