יותר ויותר ישראלים המזוהים עם הימין מוצאים את עצמם חיים בזהות כפולה, כשהם מסתירים את עמדותיהם מאחורי מסכה ביומיום. יותם זמרי ואיתמר פליישמן יצאו למסע דוקומנטרי בשני חלקים בעקבות תופעת ה"אנוסים": אותם אנשים הנמצאים בכל מקום, אך חוששים להזדהות כבעלי אג'נדה ימנית. המסע מנסה להבין את שורשי הפחד וחושף אנשים שנפגעו חברתית ומקצועית רק בשל הניסיון להביע את דעתם הפוליטית במקום העבודה, בסביבה החברתית ובמפגשים רומנטיים.
בפרק הראשון נפגשים זמרי ופליישמן עם "האנשים במסיכה", אלו שאינם מוכנים להיחשף מחשש לפגיעה. זמר אופרה המכונה "פברוטי" מתאר תסכול עמוק: "תמיד הפוליטיקה היא סובבת סביב העבודה. אין אופרה – בלי פוליטיקה". זמרי שואל אותו: "אתה אנוס כי ניסית פעם להביע את הדעה וגילית מה קורה?". הזמר עונה לו: "לא, אני יותר חכם מזה. אני רואה מה קרה לאחרים. אתה מתויג בתור "ביביסט", בתור "טיפש". יש ספירלת שתיקה, לא אומרים לך לא להגיד, אתה מבין שאסור לך להגיד. "בדיוק, זה כמו מאפיה".
כמו כן, מנהל בנק המכונה "רוטשילד" מעיד כי בתקופת הרפורמה המשפטית חש קושי רב להתבטא, מחשש לשלם מחיר חברתי ומקצועי כבד: "להזדהות פוליטית בצד הימני של המפה, בכלל בחברה ובמקום עבודה ובציבור – אתה עשוי לשלם מחיר, מחיר חברתי. הרבה יותר קל להזדהות עם הצד השמאלי היום".
3+הלחץ הפוליטי חלחל גם לענף ההייטק, שם עובד המכונה "פגסוס" מספר על "טרור" מצד מנהלים ששלחו הודעות המעודדות עובדים להפגין נגד הממשלה על חשבון זמן העבודה."בתקופת הרפורמה המשפטית נשלחו הודעות מטעם ההנהלה: "אנחנו מודאגים ממה שקורה במדינה, קחו דגלים – ולכו להפגין על חשבון זמן העבודה". זה היה מאוד ברור שאין מקום לדעות אחרות". הוא מוסיף, "כשהתחיל עניין הסרבנות, ניסיתי קצת לפתוח.. והתגובות היו כאלה שמיד הבנתי שעדיף לי לשתוק".
3+פסיכולוגית שיקומית המכונה "אנה פרויד" מוסיפה כי ההסתרה גורמת לתסכול מתמיד ולחשש לאבד קולגות: "מאוד מציק לי הקטע הזה שאני צריכה להסתיר. להיות 'אנוסה' זה לא נחמד. המחיר לא לדבר, גורם לבנאדם להרגיש כל הזמן מתוסכל".
בפרק השני עובר המוקד לאנשים שהחליטו לשבור את השתיקה ולהסיר את הכפפות. אורן דוברונסקי, יזם הייטק, יוצא נגד הצביעות בעולם ההייטק והלחץ ליישר קו פוליטי. דוברונסקי טוען כי ה"אנוסים" חוששים שביקורת מהשמאל תוביל ל"קנסל" (ביטול) שלהם."מאנשים שהם זוטרים בהייטק עד האנשים הכי בכירים בהייטק, אומרים לי: "אורן, תמשיך, אנחנו לא יכולים להגיד פומבית, אבל אנחנו איתך".
3+גם בתעשיית המוזיקה נחשפת מציאות מורכבת של צביעות והשתקה. המפיק המוזיקלי רון ביטון מתאר פער בלתי נתפס בין היחס לאמני שמאל לבין אמני ימין. "כשאביב גפן מדבר, אז לאנשים אחרים מהצד, גם מהימין וגם מהשמאל זה נראה שהוא מדבר "דברי חכמה". אבל אם איילן גולן או עומר אדם יבואו ויגידו "אני מהימין" וזה, אז כמובן ישר יגידו אה, זה המזרחי, הקווקזי, הצ'חצח'". במקביל, המסע מלווה את "המחתרת התל אביבית" הנלחמת על מקומה במרחב הציבורי.
כמו כן, אורן נעים מערוץ 14 חושף כיצד מפורסמים פוחדים להגיע לערוץ: "הייתה טאלנטית בפרופיל גבוה, מאוד מפורסמת שאמרה לי שהיא מאוד רוצה להגיש את התוכנית תרבות בערוץ. לחצנו יד ושלחתי לה חוזה. אחרי יומיים היא התקשרה אליי ואמרה לי שהיא יורדת מהעניין. שאלתי אותה למה והיא ענתה: אני פוחדת.
בעיניי הפחד הזה מוצדק".
3+הפרויקט של זמרי ופליישמן מעניק הצצה אל מאחורי הקלעים של הפחד הגדול בציבור הימני. אורן נעים ממחיש זאת דרך סיפורה של טאלנטית מפורסמת שביטלה השתתפות בתוכנית בערוץ 14 ברגע האחרון מחשש לקריירה שלה, ומציין כי בעיניו הפחד הזה מוצדק לחלוטין. הפרק הכפול בוחן את מחיר האומץ אל מול תרבות ההשתקה, ומנסה להבין האם יש דרך חזרה ממציאות שבה הבעת דעה פוליטית הפכה לסיכון חברתי, אישי ומקצועי בישראל.
