המראות שנצפו הבוקר במסדרונות בית המשפט העליון היו כואבים וקשים מנשוא. לראות את אלו ששילמו את המחיר הכבד ביותר – משפחות חללי צה"ל או משפחות האזרחים שנרצחו בשבעה באוקטובר – כשהן מתעמתות זו עם זו, הוא אירוע מעציב ומדאיג.

למרות המתיחות והוויכוחים, חשוב לזכור כי המכנה המשותף בין כל הצדדים גדול מהמפריד: כולם רוצים לדעת מה קרה באותו יום נורא, כולם דורשים להוציא את האמת לאור, וכולם מייחלים לצדק עבור הקורבנות ויקיריהם. הקונצנזוס הלאומי ברור – ועדת חקירה היא כורח המציאות. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא "איך וכיצד".

כאן טמון לב הבעיה. במציאות הישראלית הנוכחית, ועדת חקירה שתישלט באופן בלעדי על ידי הממשלה לא תזכה לתמיכה ציבורית רחבה. מנגד, ועדה שהרכב הנהגתה ייקבע אך ורק על ידי בג"ץ או בית המשפט, תתקשה לזכות באמונו של חלק נכבד מהעם.
האירוע הטראגי של השבעה באוקטובר הוא פצע מדמם בלב החברה הישראלית. כדי לחקור אותו באמת, אנחנו זקוקים למנגנון שיזכה למקסימום תמיכה ואמון מכלל חלקי העם. ועדת חקירה שכזו היא הדרך היחידה להבין לעומק את המחדל ולספק למשפחות את התשובות שהן כה ראויות להן.

אסור לנו להשלים עם המראות של משפחות שכולות הנאבקות אלו באלו. עלינו לשאוף להקמת ועדה שתאחד סביבה את הציבור ולא תפלג אותו. רק כך, בעזרת השם, נוכל להביא לכך שהאמת – אותה אמת שכל אזרח במדינה כמה אליה – תצא סוף סוף לאור.
