מה בסה״כ רצינו? להיות כמו כולם? סתם, עוד עם? לנסוע לנופש, ללכת לעבודה, לשים רגליים עייפות על הדום ולענות לעוד הודעה במייל? מה ביקשנו? פשוט להיות. לא מסובך, לא מורכב, לא מרגיז. רק עוד נקודה על הגלובוס – וזה לא מצליח.
2+מנסים להתמזג, להתערבב, להתבולל, להשתבלל ותמיד דוקרים כמו מחט בכותונת היהודים האלה שאנחנו. רוצים לשכוח וכל היום נזכרים. מהרכבות לאושוויץ ועד לטויוטות הלבנות, מהארובות המפויחות ועד להריסות בארי. אנחנו בורחים מגורלנו היהודי והוא רודף אותנו.
יהודי. מה זה הדבר הזה? מהו היהודי הזה ששייך למשפחה שכל הרוצה להיכנס אליה עובר אינספור מבחני קבלה? וכל המנסה להיפטר ממנה נרדף עד יומו האחרון? דת בלי מסיון לגייס אליה את הגוי אך אינספור דוכני תפילין כדי ללכוד בה את היהודי?
2+מה הוא היהודי הזה? התעלומה? שהוא כ״כ שנואי ובזוי? כשהוא חי בנפרד הוא מתבדל ומתנשא, כשהוא מנסה להשתלב הוא משתלט ומכסה, לא לבלוע ולא להקיא, תמיד במוקדי כח, זריז ובקיא, פרסיי הנובל וחוכמת התלמוד, מפוזר ומפורד ואף פעם לא אבוד, מכל קצות התבל עם אותה השבת ואותו ליל הסדר, נבלע בהמון בלי ללכת אחרי העדר, מה בסה״כ הוא ביקש העם הזה? ומשום מה לא ניתן.
עם שלא יכול לברוח מעצמיותו, מתוכיותו, מתכליתו ותפקידו. כבר כמעט נגמר, אי שם באירופה. הפך אפר ועפר דק. איבד צלם. נכנס להלם. קם מן השאול, קיבל מתנה, לא פחות ולא יותר – מדינה. ומה בסה״כ הוא רצה? קצת לישב בשלווה? והשלווה לא באה. והמיליונים מביטים אלינו דרך הכוכבים ומקווים, שלא לחינם, שלא לריק. שהקיום שלנו את מותם מצדיק.
2+יהודים. מודים על האמת ומודים על החסד, על המתנה – על המדינה. לא רק פעם בשנה, ביום העצמאות בשירת ההלל. יהודי יש לך סיבה. למה אתה לא שואל? מה, לא מעניין אותך? איך זה שדווקא אתה? ומי היו אבותיך שהיו רדופים גם הם? אם לא תרגיש את החוסר, איך תהיה שלם? ועכשיו גם העוטף מביט מלמעלה, והנובה והחיילים ושורדי השבי, כל הקדושים של ההיסטוריה נועצים בנו עיניים מצטרפים.
כל מי שנרצח בימי החול בשבתות, ובמועדים. לא חשוב לך להבין? מה זה אומר להיות יהודים? בסופו של יום הזיכרון ותחילתו של יום העצמאות. אנחנו חייבים לשאול את השאלה לא לעשות את הטעות. כדי להיות ראויים, כדי להכיר בטובה, לחשוב על גודל היום לתת לעצמנו ולעולם תשובה.
