12 באוגוסט 2006: מלחמת לבנון השנייה נמצאת בישורת האחרונה שלה, ובצה"ל מוציאים לפועל את מבצע "שינוי כיוון 11", שכלל הנחתת כוחות מאסיבית בעומק שטח האויב כדי ליצור לחץ אחרון לפני הפסקת האש. בשעה 21:00 בערב, מסוק יסעור מטייסת 114 ("מובילי הלילה") מתנתק מהקרקע בישראל ויוצא למשימה בלבנון.
4+"רצתה להיות רק לוחמת"
על המסוק באותו הזמן נמצאת רס"ר קרן טנדלר, בת 26 מרחובות. קרן לא הייתה אמורה להיות שם. היא כבר סיימה את שירות הקבע שלה כחמש שנים קודם לכן, אבל כשהמלחמה פרצה, היה לה ברור שהיא מתייצבת. כאישה הראשונה שסיימה קורס מכונאים מוטסים על מסוקי יסעור, היא ראתה בתפקיד שליחות חיים. היא נאבקה כדי לחזור לטוס במילואים, והצליחה להשיג את המטרה המיוחלת.
"היא רצתה להיות רק לוחמת, ולא שום דבר אחר", מספרת ריואנה, אימה של קרן. "שלחו אותה לקורס מכונאים של ארבעה חודשים בבית הספר הטכני בחיפה, ושם היא הכירה את מסוקי היסעור". עם סיום הקורס, שובצה קרן בתפקידה כמכונאית קרקע ולאחר המעבר לשירות הקבע עשתה את ההכשרה כדי להפוך למכונאית מוטסת.
4+ההמראה האחרונה
המסוק נחת סמוך לכפר יאטר שבדרום לבנון ופרק בהצלחה כוח של לוחמי צנחנים. דקות ספורות לאחר ההמראה חזרה לכיוון ישראל, בעוד המסוק מתחיל לצבור גובה, נורה לעברו טיל נ"מ של חיזבאללה. הפגיעה הייתה קטלנית. המסוק הפך לכדור אש והתרסק אל תוך הוואדי.
יחד עם קרן, שהייתה החיילת היחידה שנפלה במלחמת לבנון השנייה, נהרגו במקום עוד ארבעה אנשי הצוות: רס"ן סמי בן-נעים, רס"ן (מיל') ניר קרוצ'ינסקי, קפטן דניאל גומז, ורס"ל (מיל') רון משיח.
4+המסע להשבתה של קרן
לוחמי הצנחנים שירדו מהמסוק, חזו בפיצוץ הנורא מול עיניהם. הם מיהרו אל אתר ההתרסקות הבוער. בתוך התופת, הצליחו הלוחמים לאתר ארבע מהגופות, אך קרן לא נמצאה.
במשך שלושה ימים התנהל מבצע חיפוש תחת אש כבדה. כוחות מיוחדים מיחידת שלדג ומיחידה 669, יחד עם סמג"ד הצנחנים דאז, סרקו כל סנטימטר של הריסות המסוק המפויח, במסע נגד הזמן: צה"ל סירב לסגת מהאזור עד שכל חללי המסוק יושבו לישראל.
4+רק ביום השלישי, מתחת לאחד מחלקי המסוק הכבדים, אותרה גופתה של קרן. הלוחמים נשאו אותה על אלונקה במסע רגלי מפרך מעומק השטח עד לגבול ישראל, כדי להביאה לקבר ישראל.
היומן שחזה את הכאב
המשפחה מספרת שקרן לא הייתה רק לוחמת, היא הייתה נפש רגישה. שבועיים בלבד לפני נפילתה, כתבה ביומנה על הכאב שהיא חשה למשמע הבשורות על חיילים שנהרגים, ופנתה לאלוהים בתפילה: "שמור על כל הלוחמים, שלא ידעו עוד צער, שתחזיר אותם הביתה בשלום".
"קרן הייתה שחיינית מצטיינת בצעירותה", מספרת ריואנה. "היום אנחנו עושים בכל שנה תחרויות לזכרה". מעבר לכך, ברחובות הוחלט להקים לאחר נפילתה את "גן קרן", שבו מונצח סיפורה.
4+היום, כמעט שני עשורים אחרי, קולה של של ריואנה מהדהד בכאב. "אל תתנו לקרן ולזכרה להיזרק לפח האשפה של ההיסטוריה", היא מבקשת. "מיום ליום זה יותר קשה. אמנם ההנצחה לא מחזירה את הבן אדם, אבל המורשת של קרן היא נצחית".
