בזמן שעם ישראל צופה בטקס הדלקת המשואות בהר הרצל או עומד דום בצפירה בטקס הזיכרון הממלכתי, רובנו רואים רק את התוצאה הסופית: דייקנות כירורגית, מדים מגוהצים ודגלים שזזים בסנכרון מושלם.

אבל מאחורי המפעל המרשים הזה עומדת יחידה קטנה ואיכותית מחיילנו שעובדים מסביב לשעון כבר חודשים ארוכים כדי שכל פרט ופרט יתקתק. יצאנו לשיחה עם שלושה מהאנשים המרכזיים ב"מכונה" הזו: אושרי בן ישי, נדב סופר ואלי ביטון, כדי להבין איך בונים מסורת לאומית תחת אש.
התיאום הלוגיסטי: "הצומת שבין הצבא לאזרחות"
אושרי בן ישי (45), נשוי ואב לשלושה מתל אביב, משרת כבר שבע שנים כקצין האג"ם של יחידת הטקסים. עבורו, הטקס הוא לא רק מפגן של גאווה, אלא מבצע לוגיסטי ואבטחתי מורכב.

"התפקיד שלי בכוח הוא להיות אחראי על כוח האבטחה, כוח הרפואה וכל חיילי המנהלים נמצאים כאן ברחבת הטקסים", הסביר אושרי. "אני אחראי על כל הכוחות שחוברים לטקסי הלאום – החל מז' באדר, דרך טקסי יום השואה, יום הזיכרון ועד טקס המשואות וטקס מצטייני הנשיא.
אני צריך לחבר בין הגורמים הצבאיים לגורמים האזרחיים, משטרה ושב"כ, ולדעת כמה לקחת, מתי ואיפה. זו אופרציה מורכבת מאוד, אבל אנחנו יחידה קטנה ואיכותית של אנשים שמבינים את גודל השעה".
המנצח על המקהלה: מנובמבר ועד רגעי השיא
סא"ל (מיל') נדב סופר, מפקד יחידת הטקסים הלאומיים למעלה מ-16 שנה, האיש שרואה את התמונה הגדולה. העבודה שלו מתחילה הרבה לפני שמישהו בכלל חושב על יום העצמאות. "אני מתחיל לעבוד על זה כבר מנובמבר", הוא סיפר. "אני מתכלל את כל הטקסים הממלכתיים בירושלים. אחראי על כל הגורמים.

אחד האתגרים הגדולים ביותר שנדב מתאר הוא המעבר הרגשי והפיזי החד בין יום הזיכרון ליום העצמאות. "ביום הזיכרון בבוקר אני מפקד על בית העלמין הצבאי בהר הרצל עם מספר רב של מבקרים ומשפחות שכולות ובלילה על הטקס של הדלקת המשואות".
עבור נדב, הרגע המרגש ביותר הוא הסוף: "לראות את כל הדגלנים בסוף הטקס, איך הם פורקים את המתח, שמחים ומרוצים – זה רגע שקשה להסביר במילים".

רס"ר של יחידת הטקסים, רנ"ג אלי ביטון בן 60, גר במעלה אדומים, נשוי+4, הוא האיש שאמון על ה"נראות" של הטקס. כדגלן בעברו, הוא מכיר כל תנועה וכל זיעה של החיילים על המגרש. "התפקיד שלי הוא נושא המשמעת וכל מה שקשור לדאגת הפרט של החיילים – מהרגע שהם מגיעים מהבית ועד שהם חוזרים", אמר ביטון.
ביטון עובד מול הדגלנים, קצינים ונגדים מכלל יחידות צה"ל, משטרה ושב"ס. "אנחנו לוקחים חיילים, למשל נגד תקשוב, שבתוך שישה שבועות צריכים ללמוד 'שמאל-ימין', להיכנס לצורה ולצאת ממנה בסנכרון מושלם. כשהקהל רואה את התוצאה המושלמת של אפס תקלות – זה הסיפוק הכי גדול שיש".

ביטון הדגיש את החשיבות של הליווי האישי: "אני יודע מה עובר עליהם על הרגליים, את העבודה הקשה והשעות של הצעידה. למרות המאמץ, הם מסיימים את הצעידה מרוצים לגמרי".
אתגרי השנה: טקסים בצל מלחמה
השנה, הטקסים כולם נערכו תחת עננת המלחמה, מה שהפך את המשימה למורכבת פי כמה. "הכל השתנה בעקבות המלחמה. יש אי-ודאות גדולה. למשל, כשפרצה המערכה מול איראן, היינו צריכים לשחרר את החיילים ואז לגייס אותם מחדש. זה יצר מצב שבו צריך לארגן הכל 'מעכשיו לעכשיו' כדי שהכל יתקטק" סיפר אושרי.

ביטון מסכם את הכללית של היחידה הזו: "זו שנה מאוד מאתגרת, לא פשוטה לנו, לחיילים ולאזרחים. אבל למרות הכל – עם ישראל חי. אנחנו עושים את הכי טוב שיש כדי לאנשים תקווה".
