סוכנות הידיעות רויטרס דיווחה היום (חמישי) כי איראן מצמצמת את שאיפותיה להסכם שלום כולל עם ארצות הברית, ובמקום זאת פועלת להשגת הסכם הבנות זמני שימנע חזרה ללחימה – כך לפי שני מקורות איראניים לסוכנות.
5+למרות הצהרות אופטימיות מצד גורמים אמריקנים ומתווכים פקיסטנים, המחלוקות המרכזיות נותרו בעינן – ובראשן גורל מאגרי האורניום המועשר של איראן והיקף הזמן שבו תידרש טהרן להקפיא את פעילותה הגרעינית.
עם זאת, גורם איראני בכיר ציין כי הצדדים הצליחו לצמצם חלק מהפערים, בין היתר סביב ניהול מצר הורמוז, נתיב אסטרטגי שדרכו עובר כ-20% מאספקת הנפט והגז העולמית, ושסגור ברובו לתנועת ספינות מזה שבועות.
5+לפי אותו גורם, איראן מעוניינת לכלול בהסכם הזמני סעיף של שחרור כספים איראניים מוקפאים בידי וושינגטון, בתמורה לאפשרות מעבר רחבה יותר של ספינות במצר.
מקור נוסף המעורה בפרטים ציין כי במסגרת ההצעות, איראן עשויה לאפשר שיט חופשי בצדו העומאני של המצר ללא חשש מתקיפות – אם יושג הסכם יציב יותר בהמשך.
5+למרות ההתקדמות החלקית, חילוקי דעות מהותיים עדיין מעכבים פריצת דרך. ארצות הברית דורשת הסרה מלאה של מאגר האורניום המועשר ברמה גבוהה, אך איראן מתנגדת לכך בתוקף.
בנוסף, קיימת מחלוקת לגבי משך הקפאת תוכנית הגרעין: ארה"ב דורשת תקופה של כ-20 שנה, בעוד טהראן מוכנה להתחייב לשלוש עד חמש שנים בלבד. איראן ממשיכה לדרוש הכרה בזכותה להעשיר אורניום.
5+אם יושג הסכם הבנות זמני, הצדדים צפויים לקבל כ-60 יום להמשך מו"מ על הסכם קבע, תהליך שיכלול גם מומחים והשתתפות של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. לשם השוואה, ההסכם הבינלאומי הקודם עם איראן, שנחתם ב-2015, גובש במשך כשנתיים ובוטל בהמשך על ידי נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ב-2018.
בתוך כך, מסתמנים סימנים ראשונים לפשרה אפשרית: לפי מקורות איראניים, טהראן עשויה להסכים להעביר חלק ממאגר האורניום המועשר למדינה שלישית, אך לא את כולו. לדבריהם, חלק מהחומר נדרש לצרכים רפואיים ולהפעלת כור מחקרי בטהרן.
5+על פי הערכות הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, ברשות איראן היו כ-440.9 ק"ג של אורניום מועשר לרמה של 60% בעת התקיפות על מתקניה ביוני 2025. לא ברור כמה מהכמות הזו שרד, אך לפי ראש הסוכנות, רפאל גרוסי, עיקר החומר מאוחסן במתחם תת-קרקעי באיספהאן, לצד כמויות נוספות במתקן הגרעיני בנתנז.
דיפלומט מערבי נוסף הזהיר כי הכמות הזו עדיין מהווה סיכון משמעותי, מאחר שהיא מאפשרת לאיראן להגיע במהירות לרמת העשרה צבאית, שלב שנחשב קצר יחסית בתהליך הפיתוח של נשק גרעיני.
