אתמול התקיים דיון בחוק התקשורת בכנסת, מדובר ברפורמה שאמורה לשנות את שוק השידורים בישראל: מי מפקח, מי קובע את הכללים ואיך מחלקים כוח וכסף בתקשורת. הרעיון הוא לפתוח את השוק, להכניס תחרות ולשנות מבנים ישנים. אבל סביב החוק הזה מתנהל מאבק, לא רק פוליטי אלא על השאלה מי באמת מחליט כאן.
1+במהלך הדיון ראינו רגע חריג – נבחרי ציבור מנסים לקדם שינוי ואז פקידים שמקבלים שכר מהמסים שלנו קמים ועוזבים את הדיון, כי הם לא אהבו את בקשתה של יושבת הראש לקבל מהם תשובות שנדחו כבר תקופה ארוכה. ואז מגיע גם המכתב מיועמ"שית הכנסת. לא רק הערות אלא קביעה: ההליך לא תקין, אין מספיק נתונים – וצריך לעצור.
ולא רק לעצור, דורשת יומ"שית הכנסת אלא גם להעביר את הדיון לוועדה אחרת. ופה עולה השאלה האמיתית: מתי היועצים המשפטיים הפסיקו לעבוד יחד עם הפוליטיקאים במטרה לשרת את הציבור כולו? כשיוצאים מהחדר כי נעלבים פוגעים בציבור רחב של משלמי מיסים שיכול ליהנות מהוזלה בעלויות. וכשכבר הוקמה ועדה מיוחדת בהסכמה, למה פתאום להתחרט ולייצר סרבול שלא לצורך?
1+הציבור רוצה את החוק הזה. הוא בחר את נציגיו בשביל החוק הזה. אז במקום לנהל את הפוליטיקאים, הגיע הזמן לשתף איתם פעולה ולייעץ, כי זו מהות התפקיד. מה שקורה כרגע בפועל זה שהכוח הפקידותי קובע, עוצר ומנתב. ובסוף זה לא רק חוק התקשורת אלא מי קובע כאן מדיניות.
