קרקס. אין מילה אחרת להגדיר את מה שקרה היום בבית המשפט בדיון על הדחת בן גביר. בתפקיד הליצנים – שופטי העליון. הקהל היו הצופים בבית (כי לבית המשפט עצמו אסור היה להיכנס בהוראתו) ששפשפו ככל הנראה את עיניהם בתדהמה נוכח ההתרחשויות ההזויות.
2+נתחיל מהסוף: לשופטים אין כל סמכות, לא מובהקת ולא מטושטשת, לדון בהדחתו של שר בממשלה, כל שר בכל ממשלה. גם אם ימתחו את גבולות הדין, כולל הלכת דרעי-פנחסי, עד הקצה, לא יוכלו למצוא שופטי העליון עילה ולא הקלושה ביותר להדיח שר בממשלה שלא פשע ולא נחקר. גם לא כשהטענה נגד בן גביר מתבססת על קביעה אמורפית וחסרת כל יסוד על "פוליטיזציה" במשטרה.
הדחת בן גביר: סיכום הדיון – והצעת הפשרה של היועמ"שית
טוב עשה עו"ד דוד פטר, המייצג את בן גביר, שכשנשאל האם זה תקין ששר יפעל לפוליטיזציה במשטרה עליה הוא מופקד, השיב בפשטות כי הוא לא מבין את השאלה. עתירה לבג"ץ היא כותרת בעיתון? סיסמא ריקה מתוכן שאפשר לפרש אותה באלף דרכים שונות? מה הטענה בעצם? כנראה שאין באמת כזאת.
2+כי בן גביר לא הכניס שום פוליטיזציה למשטרה. יש לו מדיניות, כן. לשמה הוא נבחר. גבולות הגזרה ברורים מאוד. במהלך הדיון, לא הצליחו לא השופטים ולא העותרים, לרבות נציגי היועמ"שית שהצטרפה לעתירה, להראות אפילו מקרה אחד בו בן גביר חרג מסמכותו. פעל שלא כדין. או עשה מעשה כלשהו שיכול להכניס אותו תחת המעטה האמורפי של פוליטיזציה במשטרה. אדרבה, אם עשה מעשה כזה, מדוע זה לא התכבדה בהרב-מיארה או מי משופטי ישראל לקרוא אותו לסדר? אולי אפילו לחקור אותו על חריגה מסמכות? פשוט מאוד. כי זה לא קרה.
2+זה לא אומר שהתוצאה ידועה מראש. ממש לא. בית המשפט הוכיח לא פעם ולא פעמיים שהחוק ממנו והלאה. ושלפעמים מספיק שמישהו לא יבוא לו טוב בעין כדי לסלק אותו ממקומו. וכן להיפך, לשמור מכל משמר על מי שהוא חפץ ביקרו, גם אם ממניו חשבו אחרת והראו לו את הדלת החוצה כדת וכדין. די להזכיר את יצחק עמית שבחר לפסול את מועמדותו של דוד זיני כראש השב"כ ללא שום חוק או הלכה בנושא (הוא היה בעמדת מיעוט לכן המינוי אושר), את התעקשותו להליך מכרזי במינוי נציב שירות המדינה למרות שהחוק קובע במפורש שאין בכך צורך. וגם לדון בעתירות נגד בחירתו של ראש הממשלה בשל המשפט המתנהל נגדו למרות שהחוק הקובע כי ראש ממשלה יחדול לכהן בתפקידו רק אחרי הרשעה חלוטה.
כי כשבית המשפט מתנהל כמו קרקס בשלב הדיון, מי יודע איזו קומדיה יוציא תחת ידו בשלב ההחלטה. מה לעשות שהבדיחה הזאת היא בראש ובראשונה על חשבוננו.
