ערים? העיניים פקוחות? ניגבתם את היריקה מהפרצוף? הפסקתם לקרוא לזה גשם? יופי. כי היום, בתוכנית הריאלטי ההזויה שמנפיק לנו בג"ץ, נחצה הבוקר עוד קו אדום בוהק. מה, לא שמעתם? "הכל שפיט" זו כבר לא רק סיסמה; זו תפיסת עולם שהפכה לשיטה. למה ללכת עד הקלפי, להיבחר, להתלכלך בפריימריז, להיות חשוף לביקורת התקשורת, להיות אופוזיציה או קואליציה, לקחת את האחריות הכבדה יחד עם ה"פנאן" שבסמכות? למה, אם אפשר לעשות את הכל דרך מערכת המשפט?
1+הנה, ראינו היום לא רק דיון משפטי, אלא מפגן כוח, תצוגת תכלית: השופט יצחק עמית, מוציא חמישה חברי קואליציה מהאולם. זה לא רק סדר באולם; זו אמירה, זו הצבת גבולות, זו קביעה אצל מי המיקרופון ומי כאן שולט. וכאן מתחילה השאלה האמיתית: מה עתידה של ההכרעה הציבורית, אם בסוף תעקוף אותה הפרשנות המשפטית? מה נשאר מהריבונות של האזרח, אם ההכרעה שלו הופכת להמלצה בלבד, שראוי לכבד רק אם היא מתיישרת פלס עם קומץ האליטות שעל פיהן יישק דבר?
ומה המדהים? שהם מתעטרים ומתעטפים להם במילה "דמוקרטיה", תוך כדי שהם דורסים אותה. טומי לפיד, לא איזה ימני דגול – כבר הזהיר מהסגנון הזה די ממזמן. איזה תום היה פעם, אה טומי? היום כבר יש לנו יועצת משפטית לממשלה שעל פי הדיווחים משתמשת בכלים של שב״כ כדי לתפור תיק למידותיו של שר מכהן, מכסת"חת פצ"רית שקוברת את לוחמינו, ומעכבת חקירת פרשיות רוגלה שתרעיד את הארץ. אם זה לא חציית קווים בין רשויות, קשה להבין מה כן.
1+ופה בדיוק הנקודה: לא מעניין מה בג"ץ מחליט. עצם ההתערבות, עצם ההנחה שיש למערכת הזו סמכות להיכנס לזירה הפוליטית ולקבוע תוצאות – היא היא אבי אבות החטאים. אם הייתה לנו מערכת משפטית חזקה, הייתי אומרת אשרינו, נכס לדמוקרטיה. אבל יש לנו מערכת שמציבה את עצמה מעל הכרעת הציבור, שלוקחת לעצמה את מלא הסמכות בלי לקחת גרם של אחריות? מערכת שמבטלת את רצון הריבון במשיכת קולמוס? זה כבר לא מערכת מאזנת, חברים, זו כבר מערכת מחליפה.
אז נכון, זה מצער מאוד לגלות שוב ושוב ושוב את האמת המרה הזו. צריך להודות: זה בכלל לא נעים. אבל זה כבר מזמן לא מתחת לפני השטח; היום, סוף סוף, כווווולם רואים.
