אילנה פלח ילידת בנגאזי שבלוב, נבחרה להשיא את המשואה החמישית בטקס יום העצמאות ה-76. סיפורה גולל את הגירוש למחנה הריכוז ג'אדו, אובדן שתי אחיותיה בתנאים קשים, והקמת חיים חדשים במדינת ישראל.
2+אילנה נולדה בבנגאזי בשנת 1937 למשפחה בת חמישה ילדים. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, נאלצו אביה ואחיה לברוח למצרים בשל נתינותם הבריטית, בעוד שאר בני המשפחה נותרו בלוב. אילנה נזכרת ברגע שבו העלו את היהודים על משאיות: "עלינו כמו בהמות. נסענו במדבר, בלי מים, בלי אוכל. בלילה היה קר וביום היה חם".
טרם הגירוש, הראתה להם אמה כוסות עם מגן דוד שהובאו מארץ ישראל ואמרה: "תראו את המגן דוד הזה, תזכירו שאתם יהודים".
2+המסע למחנה ג'אדו, מחנה צבאי נטוש במדבר, גבה מחיר כבד. אחותה של אילנה, יולנדה, נפטרה במהלך הדרך. כשהגיעו למחנה, נתקלו האסירים בתנאי תברואה קשים ובהתפרצות של מחלת הטיפוס. אחות נוספת, אלגרה, נפטרה מהמחלה במחנה. אילנה מתארת את מסירותה של אמה, שהייתה מחלקת את מעט הלחם שקיבלה בין הילדים וטוענת כי היא כבר אכלה.
במהלך שהותה במחנה, כשהייתה בת חמש וחצי, חוותה אילנה פציעה קשה. לאחר ששומר חתך את שערה של אחותה הגדולה, אילנה החלה לבכות והשומר דרך על רגלה בעוצמה. "נשבר לי בעצם", היא מספרת. אמה החביאה אותה בחדר וטיפלה בה בעצמה, מחשש שאם תועבר לבית החולים במחנה היא לא תצא משם בחיים.
2+לאחר שבועיים שוחרר המחנה על ידי הצבא הבריטי. המשפחה חזרה לבנגזי, שם התאחדו עם האב שחזר ממצרים. אילנה אושפזה לתקופה ממושכת עד להחלמת רגלה. בעקבות פוגרומים נוספים שפרצו בלוב, עברה המשפחה לטריפולי.
בשנת 1948, בעת הכרזת המדינה, שהתה המשפחה בטריפולי וחגגה את האירוע. זמן קצר לאחר מכן עלו לישראל חסרי כל, אך עם שמחת חיים גדולה. אילנה, המתקרבת לגיל 90, הקימה משפחה ענפה ומוקפת בנכדים. היא מסכמת את עדותה במסר לדורות הבאים: "כל פעם שאנחנו ביחד, אני אומרת – רק תשמרו על המדינה. כי אנשים לא יודעים מה זה שהיינו בלי מדינה".
