"אינגל'ה, לא עוזבים את שולחן ליל הסדר", אמר אליעזר הרצוג לנכדו עופר, שיצא בסערה מהשולחן כנער צעיר. באותו רגע בחוץ, נחשף עופר לראשונה לסיפור שעיצב את חייו: ליל הסדר האחרון של סבו כבן יחיד יחד עם אחיותיו ואביו בצ'כוסלובקיה. עם סיום הארוחה, כשהנאצים כבר נשפו בעורף הכפר, העניק לו אביו מעט כסף וזוג תפילין ושלח אותו לבדו אל הלא נודע.
6+אליעזר יצא למסע הישרדות בדרכים חשוכות, ללא תאורת רחוב, כשהוא ישן בשדות ובאסמים. עשרות שנים לאחר מכן, עופר סוגר מעגל ומספר על הסב שהפך החלטות של רגע לנס של חיים.
סיפורו של אליעזר רצוף במקרים שבהם שבריר שנייה הפריד בין חיים למוות. עופר מספר על הלילה שבו סבו הגיע לכפר זר ושמע מוזיקה וריקודים מתוך אחד הבתים. במקום לדפוק על הדלת, הוא בחר לישון באסם הסמוך. בבוקר, כשפגש את החקלאי המקומי, גילה את גודל הנס: "טוב שלא נכנסת", אמר לו האיש, "מחלקה של נאצים חגגה שם כל הלילה".
6+במקרה אחר, בעת שהתפלח לרכבת, נדרש אליעזר להוכיח את יהדותו לנוסע זר כדי שזה ישלם עבורו לכרטיסן. התפילין שאביו הטמין במעילו היו הראיה היחידה שהצילה אותו ממעצר. מאוחר יותר, כשהיה כלוא בקרון בהמות בדרך למחנה השמדה, מפגש מקרי בחלון עם בן כפרו מרכבת סמוכה שינה את הגורל. "תברח, אתם בדרך למוות", צעק לו האיש, ואליעזר הצליח להימלט מהקרון ולהיעלם.
6+עופר מתאר רגע מצמרר שבו סבו הסתובב בבודפשט וחיכה למשרד מזויף שהנפיק סרטיפיקטים. פתאום ניגש אליו שוטר נאצי שזיהה אותו מהכפר בצ'כוסלובקיה ואמר לו: "אני יודע מי אתה, אתה יהודי".
בזכות ההונגרית המצוינת שלו, אליעזר לא התבלבל וענה בביטחון: "אתה טועה, אני לא האיש הזה". השוטר ויתר לו ונתן לו ללכת. במקרה אחר, אליעזר הלך לישון בשדה ופגש חייל נאצי שסיפר לו שגם הוא עריק. למרות ה"שיתוף", אליעזר לא לקח סיכון וברגע שהחייל נרדם, הוא ברח מהמקום.
6+התושייה ליוותה אותו גם במחנות העבודה. אליעזר סיפר לעופר על זוג תאומים שהיו איתו בצוות. הנאצים העבידו אותם שעות ארוכות בתוך צינור דחוק כדי להרוג אותם מתשישות, אך התאומים התחלפו ביניהם בסתר מבלי שהנאצים ישימו לב, וכך שרדו.
גם סיפורה של סבתו של עופר, אותה הכיר אליעזר לאחר המלחמה, בלתי יאמן. היא ואחותה ילידות הונגריה היו ניצולות בירקנאו וכבר הוכנסו אל תוך תאי הגזים. ברגע שבו נסגרו הדלתות, החלה הפצצה כבדה על המחנה ששיתקה את מערכות הגז. הן יצאו משם בחיים, אך הסבתא נשאה בגופה רסיס מההפצצה ההיא עד יום מותה.
6+עופר, עובד כיום בהנהלת רכבת ישראל ושימש כמנהל טקס הזיכרון של החברה באושוויץ בשנת 2025, רואה בעבודתו "תיקון" היסטורי: "עמדנו שם חברי משלחת הרכבת, כשכל משתתפי הטקס הם דור שלישי של שורדי המחנה, במקום שבו רכבות המוות עצרו. היום אנחנו רכבת שעושה חיים".
6+אליעזר ורעייתו הקימו בישראל משפחה ענפה עם 6 נכדים ונינים רבים. המסר שלהם לדורות הבאים נשאר אופטימי. "סבא תמיד היה אומר: 'אינגלה- סבלנות', נזכר עופר. "הם תמיד אמרו שאנחנו בארץ שלנו, הכל בסדר והכל יסתדר". אהבת הארץ והיכולת להיות אנשים טובים שאומרים שלום לכל אדם ברחוב – זו אחת מהמורשות שנותרה מהם.
