אם מישהו היה צריך עוד סימן ללחץ האטומי הפושה בימים אלה במטה 'בנט 2026', הגיע סיפור הסקר המוזמן העוסק באיחוד בינו לבין גדי איזנקוט, והתיר כל ספק בעניין. מה שהתחיל במינויו של ליאור חורב, שהבהיר שבנט הפסיק לחלום על הבאת קולות מימין והחליט לשחק במגרש המרכז-שמאל בלבד, והמשיך בהודעת גינוי חריפה נגד אלימות מתיישבי יהודה ושומרון, הסתכם כעת בקריאה לאיזנקוט לאיחוד פוליטי, בעת בה כל ראשי המערכת הפוליטית עצרו את הקמפיין בצו השעה, וחשף לעין כל את המצוקה הנוראה אליה נקלע.
1+לפני חודשיים יכול היה בנט לסגור עסקה עם הרמטכ"ל לשעבר במחיר נמוך. איזנקוט עמד על החד-ספרתי ואילו בנט נשק לשלושים מנדטים. אלא שהרמיזות של איזנקוט על כך שיעדיף ממשלה הנשענת על הסיעות הערביות לא התאימו באותו זמן לרושם שניסה בנט להותיר, לפיו לא עזב לגמרי את מחנה הימין, והוא עצר את המגעים. כיום, כשהמגמה בסקרים עשויה להתהפך, למי שאין עניין לקדם כעת את האיחוד הוא דווקא איזנקוט, שמעדיף להמתין להשלמת המהפך, ובמידה שיקרה יהיה הוא, איזנקוט, שיציע לבנט את המקום השני ברשימתו.
על גבם של הלוחמים: הציוץ הפוליטי של נפתלי בנט בזמן המלחמה
בנט מבין זאת היטב. לכן לקח את ליאור חורב כקמפיינר הראשי. חורב יודע להביא קולות מהימין כמו שטייס יודע להפעיל טנק. אלא שבנט כבר לא חיפש את הקהל הזה אצלו, אלא כאמור החליט שבמשחק ביתי יוכל להרוויח יותר נקודות. כדי להשלים את החלפת הבייס באופן מלא, צייץ הלילה בנט ציוץ חריף נגד מתיישבי יו"ש שלדבריו נהגו באלימות כלפי האוכלוסייה הערבית. לא בטוח שזה יועיל למנכ"ל מועצת יש"ע לשעבר לשכנע את הקהל החדש שלו שהוא האדם המתאים לייצג בכנסת הבאה את עמדותיהם כראש הממשלה, אבל בנט מנסה.
1+כדי לנסות לדחוק באיזנקוט לחדש את המו"מ לאיחוד פוליטי, שכזכור הוא עצמו בלם, שכח ראש הממשלה לשעבר את הכלל הפשוט שלא עוסקים בפוליטיקה קטנה בשעת מלחמה, ומיהר לצייץ תוצאות סקר שמראה שהוא יכול להביא מפלגה מאוחדת עם איזנקוט לתוצאה מרשימה. זהו מהלך נואש שמראה את גודל הפאניקה. בנט הרי יודע שאין לאיזנקוט שום אינטרס לסגור איתו עסקה כעת, לא במלחמה ולא בכלל, אבל מקווה שהדיווח על הסקר ייצור לחץ על אנשי המחנה שטרם בחרו להם מנהיג.
מחיקתו כליל מהטוויטר ועריכתו בפייסבוק מעידים על החופזה וחוסר המחשבה שהובילו את אנשי הקמפיין שלו מאחורי הקלעים. בנט נראה כמי שמהמר על כל הקופה בניסיון להמציא את עצמו מחדש בלב מחנה המרכז, אך בדרך הוא מאבד את הזהות הפוליטית שעוד נותרה לו. השאלה שנותרה פתוחה היא האם הציבור יקנה את המהפך הנוכחי, או שמא מדובר בצעד אחד רחוק מדי בקרב על ההישרדות הפוליטית של מי שפעם הנהיג את מחנה הימין הדתי.
