תהליך ההתלכדות בין המדינאים והצבאות היה ארוך וזהיר וארך כשנה. הוא החל בבחירת הנשיא האמריקני דונלד טראמפ ב-20 בינואר 2025, עם שחרור חימושים, גיבוי לסוגיית החטופים בעזה, התחייבות לתקיפת הגרעין האיראני ושבע פגישות אישיות. בחודשיים האחרונים, לאחר כישלונות מדיניים של השליחים סטיב וויטקוף וג'ארד קושנר בסיוע קטאר וטורקיה, הבשילה בטראמפ ההבנה כי יאלץ להפעיל כוח. טראמפ, להבדיל מרה"מ בנימין נתניהו, מעולם לא הוביל מבצעים צבאיים רחבים, והיה זקוק לצבור ביטחון בהפעלת כוח מוצלחת.

נתניהו, השותף והיועץ, הסביר זאת בעצמו ושלח לטראמפ את אנשי המודיעין, הביון והתקיפה הישראליים. אלו הציגו לנשיא ולקציניו תוכנית אופרטיבית ברורה ומנצחת. מרגע שהמבצע יצא לדרך וצבר הצלחות, גבר גם הביטחון של טראמפ, מה שהוביל למצב הפוך מבעבר: אם בפרשת "עם כלביא" ביקש טראמפ לסגור את האירוע מוקדם, הפעם הוא המוביל להרחבתו ולהשלמתו המלאה.
ישראל וארה"ב שותפות במבצע אך מטרותיהן, הגם שחלקן משותפות, שונות במעט: ישראל ביקשה לחסל את איום הטילים הבליסטיים ואת שאריות יכולת הגרעין שאיימו על קיומה. טראמפ מבקש להשתלט על רוב מאגרי האנרגיה בעולם, לדחוק את סין מהמזרח התיכון, להחליש את רוסיה ולהשלים את השפעתו הבלעדית במפרץ הפרסי. הדרך להשגת יעדים אלו עוברת בהקמת משטר פרו-מערבי בטהרן.
המדינות הגדירו במשותף שש מטרות שיובילו להישגים המדיניים, "אסטרטגיית היציאה" והרגל המסיימת: עריפה וטלטול המשטר; פגיעה במערך הטילים והשגת עליונות אווירית; פגיעה במטרות שלטון ונכסים כלליים; חיסול התעשיות הביטחוניות; השמדת פרויקט הגרעין; וחיסול שלוחי איראן במזרח התיכון – חיזבאללה וחמאס. המבצע מתנהל במהירות גבוהה מהתכנון ונמצא כעת בסיום השלב הרביעי.
כמו בכל מלחמה, "ממלכת אי-הוודאות" נכנסה לפעולה כאשר ארגון הטרור הרצחני חיזבאללה החליט להצטרף לעזרת איראן. ישראל, הגם שהיא מתוחה עד הקצה, החליטה לנצל את ההזדמנות להסיר גם את שאריות האיום הזה מגבולה הצפוני ופתחה זירת משנה בלבנון. תוכנית השחיקה והבליץ הישראלי-אמריקאי מהאוויר צפויה להימשך כמתוכנן, בדגש על פתיחת מיצרי הורמוז לאספקת אנרגיה.

לשם כך ארה"ב נערכת בכמה דרכים: השמדת המערך הימי של איראן, בניית קואליציה של ספינות מלחמה לליווי מכליות, יצירת מאזן אימה בכיבוש מקורות הנפט באי חראג, וקידום נחתים שעשויים לתפוס את קו החוף האיראני כדי למנוע ירי טילי חוף-ים או כטב"מים לעבר ספינות. הציפייה היא שמהלכים אלו יביאו לקריסת המשטר, אז יינתן האות להמונים לצאת לרחובות. זהו מהלך כאוטי ומורכב, אך קיימות עבורו תוכניות מוכנות מראש.
אם המשטר בטהרן יצליח לשרוד, המלחמה כבר ריסקה את עוצמתו והחזירה אותו עשרות שנים לאחור. ארה"ב תמשיך בסנקציות, וישראל תמשיך במעקב ובסיכול כל יוזמה בראשיתה, כפי שעשתה בתימן. במקביל, יושלם פירוק חיזבאללה וחמאס מנשקם. בישראל מתרוצצות כבר שנה שתי אסכולות על יחסי טראמפ-נתניהו: הראשונה, מבית מדרשם של אולפני 11-13, טוענת שנתניהו גורר את טראמפ למלחמה אינסופית משיקולים פוליטיים.

האסכולה השנייה, המציאותית, מדברת על מערכת יחסים ושילוב אינטרסים נדיר וחד-פעמי של שתי המדינות והמנהיגים. ברית שמעצבת את האזור והעולם לעשורים קדימה, והופכת את הצמד לבלתי מנוצח מול הכוחות שעיצבו את העולם עד כה – אירופה, מוסדות האו"ם וציר הרשע. הסקירה הזו מיועדת למי שכבר השתכנע שאסכולת האולפנים דמיונית ומופרכת. נמשיך לעקוב.
