סרטי אימה לא חסר ברוך ה'. כל אדם שקצת מכיר מעט קולנוע שמע לפחות על סרטי סלאשר כמו "ליל המסכות", "סיוט ברחוב אלם" או "יום שלישי ה-13". אבל כשזה מגיע לשלב המודע של הז'אנר שמנסה להתכתב עם עצמו רוב חובבי האימה ידעו להזכיר את סרטי 'הצעקה' שהראשון שבהם ידוע בכך שקבע חוקים לסרטים הנ"ל, שבו אדם במסכה מסתובב ורוצח כמה בני טיפש-עשרה.
אך ישנו סרט אחד שאומנם ללא ספק לקח השראה מ"הצעקה" אך ביצע את הרעיון באופן הרבה יותר מוצלח. מדובר בסלאשר שגם התכתב עם הז'אנר עצמו וביקר אותו בצורה מוצלחת וגם התענג על החלקים הכי מוצלחים שלו. מדובר על "מאחורי המסכה – עלייתו של לסלי ורנון" משנת 2006 למניינם.
בסרט קבוצת סטודנטים מצלמים דוקומנטרי על רוצח במסכה מתחיל עם כוונה לתעד את "מסע הבכורה" שלו לאורך כל השלבים של התכנון עד להוצאה לפועל (שבה הוא פשוט רוצח קבוצה של תיכוניסטים משועממים בבית נטוש). לאורך הסרט מתייחסים לכמה וכמה מוטיבים בסרטי סלאשר שכאמור זוכים לפרשנות וביקורת מחד אך גם מקבלים ביצוע כיף שהצופה ייהנה ממנו מאידך.
וכמו שכבר הוזכר, הסרט "צעקה" מ-1996 למניינם, סלל את הדרך לשם כבר עשור לפני. אבל אי אפשר להכחיש שפה הרעיון מבוצע באופן מוצלח הרבה יותר. "מאחורי המסכה – עלייתו של לסלי ורנון" לקח את המשחק עם הכללים של סרטי סלאשר יותר רחוק וגם העמיק איתם לכדי אמירה כלשהי על הז'אנר. וכמובן מתבל הכל בהרבה כיף ואזכורים לסרטי אימה מוכרים ואהובים והופעת אורח מוצלחת של רוברט אנגלונד ששיחק את פרדי קרוגר הידוע לשמצה.
חוץ מזה מדובר על סרט עצמי שנעשה בתקציב יותר קטן ועם פחות כוכבים ידועים מקודמו שמתהדר עם שחקנים אהובים כמו קורטני קוקס או דרו ברימור. כמובן כל הנאמר לא נועד לגרוע מהבמאי ווס קרייבן הזכור לטוב שהחזיק בצדק בתואר של מלך סרטי האימה.
אז אולי לכבוד יום ההולדת ה-20 שהסרט חוגג השנה, שווה לשבת לשעה וחצי של אימה משובחת שמתכתבת עם סרטים קודמים לה באופן מכבד, מעניין ואולי הכי חשוב – כיף.
