מרגע שיעבור תקציב המדינה, וההערכה היא שהוא אכן יעבור בשבועיים הקרובים, היחיד שיוכל לשלוט בלוח הזמנים הפוליטי הוא ראש הממשלה בנימין נתניהו. לא האופוזיציה. לא הסיעות החרדיות. רק נתניהו. החלטתו מתי ללכת לבחירות היא ההחלטה שממנה ייגזר למעשה גורלו של חוק הגיוס.
2+אמנם ראש הממשלה ושר האוצר כבר הודיעו שבשלב הזה החוק לא יעבור, והיו מי שכבר קבעו שהחוק נקבר קבורת חמור סופית, אולם המציאות הפוליטית מורכבת מעט יותר מכך. במידה שיחליט נתניהו שהבחירות יתקיימו במועדן, קרי ב-27 באוקטובר, תחזור הכנסת לאחר יום העצמאות לכנס קיץ מלא.
במקרה הזה יידרשו בסיעות החרדיות להעביר את חוק הגיוס עוד לפני הבחירות. נתניהו אמנם לא מחויב להיעתר לבקשתן, אולם, לפחות נכון לעכשיו, נראה כי הוא מעוניין בכך. למרות הקרבה שתהיה אז לבחירות – זמן שאינו מתאים להעברת חוק כה שנוי במחלוקת – ההערכה היא שיעדיף להרגיע את השטח החרדי לפני יום הבוחר באמצעות אישור החוק, מה שיפסיק את מעצרי תלמידי הישיבה, העימותים עם השוטרים, ומחלוקות הרבנים.
2+ההודעה שלו ושל סמוטריץ' להוריד את החוק לא נועדה לצמיתות, אלא רק לצרכי העברת תקציב. ניצול המלחמה להורדת כל מה ששנוי במחלוקת בקואליציה, לרבות הרפורמות של סמוטריץ' בחלב ובדברים נוספים. הדבר אינו מבטיח את אישורו של החוק, אך משמעותו אינה שהחוק נגנז לנצח.
ישנם יתרונות נוספים מבחינת נתניהו בקיום בחירות במועדן, ובראשם נושאים משפטיים שנמצאים על הפרק: פיצול תפקיד היועמ"ש שנמצא קרוב לסיום חקיקה, וכמוהו גם חוק מח"ש. דבר נוסף שהוא קריטי עבור נתניהו לפני הבחירות, וטרם הגדרת הממשלה כממשלת מעבר, הוא חוק ועדת חקירה לאומית.
2+נתניהו אינו יכול ללכת לבחירות עם הסיכון שתקום ממשלה שתקים ועדת חקירה ממלכתית, שמי שיעמוד בראשה ימונה על ידי יצחק עמית. זהו התרחיש האחרון שהוא מעוניין בו, ולכן זהו דבר שהוא רוצה לקדם כאן ועכשיו. במידה ותוקדם הבחירות, ודובר רבות על ה-1 בספטמבר כאופציה, המשמעות היא שהכנסת לא תחזור לפעילות מלאה לאחר פסח ויום העצמאות אלא לשבועיים לכל היותר, מה שיקשה מאוד לקדם את החוקים הללו.
לאחר המלחמה יעמוד נתניהו בנקודת הכרעה. מה שכן ברור הוא שהכדור נמצא בידיו; מרגע שיעבור התקציב, לאף גורם קואליציוני לא יהיה יותר שום איום, ורק הוא יוכל להחליט לאן מועדות פניו מכאן והלאה.
