הסנקציות, המצור והפניית המשאבים למאמץ המלחמתי אילצו את המשטר לבחור בין עלטה מוחלטת בבירה בטהרן לבין שימוש בדלק המלוכלך ביותר בנמצא – המזוט. זהו נוזל שחור וסמיך, תוצר לוואי של זיקוק נפט, שאסור לשימוש ברוב העולם בשל רמת הרעילות שלו. בטהרן, השימוש בו הפך לשיטה: התחקיר מצא כי תחנות הכוח "רג'אי" ו"מונתזר" שורפות כמויות אדירות של החומר בקרבה מסוכנת לריכוזי אוכלוסייה, כך פורסם היום (רביעי) ב"ניו יורק טיימס".
3+הנתונים המדעיים שהציג הניו יורק טיימס מבהירים את עוצמת הנזק. צילומי לוויין של נאס"א ושל חברות ניטור עצמאיות זיהו "כתמים חמים" של גופרית דו-חמצנית מעל אזורי התעשייה של טהרן. הטופוגרפיה של העיר, השוכנת בעמק למרגלות הרי האלבורז, יוצרת מצב של "אינוורסיה": שכבת אוויר חם לוכדת את האוויר הקר והמזוהם קרוב לקרקע.
הגזים הרעילים, שריכוזם גבוה פי עשרה מהתקן של ארגון הבריאות העולמי, אינם מתפזרים. התושבים נאלצים לנשום תערובת של חלקיקים מסרטנים וגופרית המעכלת את הרקמות הריריות בריאות ובדרכי הנשימה.
3+התחקיר חושף עדויות של רופאים ואנשי צוות רפואי בטהרן המתארים מציאות מחרידה. בתי החולים המרכזיים בבירה מדווחים על עלייה של מאות אחוזים במקרי מוות פתאומיים מדום לב ואי ספיקת ריאות.
"אנחנו רואים עלייה חדה בתמותת תינוקות וקשישים, אך נאסר עלינו לציין 'זיהום אוויר' כסיבת המוות הרשמית", העיד בכיר במערכת הבריאות האיראנית בשיחה מוצפנת. המשטר פועל באופן אקטיבי להסתרת הממדים: תחנות ניטור שהציגו נתונים "אדומים" הושבתו על ידי הרשויות. במקומן פורסמו נתונים המציגים מצב "בינוני" בלבד.
3+אחד הגילויים המרכזיים בתחקיר הוא סדר העדיפויות של השלטון. מסמכים פנימיים שהגיעו לידי הכתבים חושפים הוראה של משרד האנרגיה האיראני להזרים את שאריות הגז הנקי שנותרו אך ורק למתקנים של משמרות המהפכה, למתקני גרעין ולמשרדי הממשלה.
תחנות הכוח המספקות חשמל לשכונות המגורים בטהרן קיבלו הנחיה ישירה לעבור לשריפת מזוט באופן מלא. מומחי אנרגיה מציינים בכתבה כי המשטר רואה בזיהום האוויר "מחיר סביר" לשמירה על יציבות שלטונית ומניעת נפילת החשמל במוקדי הכוח שלו.
3+מעבר להיבט האנרגטי, ה-NYT מעלה טענה קשה לגבי השימוש בזיהום ככלי לדיכוי מחאות. הערפל הסמיך מריח כמו "ביצים רקובות" בשל רמות הגופרית הגבוהות. הוא מקטין את הראות למינימום ומקשה על תנועה ברחובות.
הצריבה בעיניים והתקפי השיעול הבלתי פוסקים מרתיעים אזרחים מלצאת להפגנות המוניות. המצב הזה מכריח אותם להסתגר בבתים. בדרך זו, המפגע הסביבתי הופך למעשה ל"גז מדמיע טבעי" המכסה עיר שלמה במשך שבועות ארוכים.
