מאז תחילת המבצע הנוכחי נגד איראן, מתנהל קמפיין דמגוגי של עיתונאים ופעילים פוליטיים, שמטרתו להגחיך ולגמד את הישגי מבצע "עם כלביא". בואו נעשה סדר:
ההישג המרכזי של "עם כלביא" הוא העברת השליטה בהתקדמות תוכנית הגרעין האיראנית מטהרן לירושלים. זהו הישג מדהים שהסיר איום קיומי מעל מדינת ישראל.

למעשה, מבצע "שאגת הארי" הוא במידה רבה יישום של ההישג הזה בדיוק: ב"עם כלביא" ישראל פרצה את השמים של איראן ויצרה לעצמה את היכולת לסכל את ניסיונות השיקום של תוכנית הגרעין מתי שתחליט, ובקלות יחסית – כמעט אחד לאחד מה שקורה עכשיו, עם התוספת הדרמטית של ערעור המשטר ואולי אף הפלתו.
"עם כלביא" החזיר את תוכנית הגרעין האיראנית לנקודה שבה הייתה לפני שנים ארוכות, אך מטרתו מעולם לא הייתה לסכל לנצח את ניסיונות השיקום שלה, אלא ליצור את התנאים שיאפשרו לישראל לעשות זאת בעתיד מתי שתבחר, וכך לעצור לנצח את פרויקט הגרעין.

לראיה, אליוט אברמס, שכיהן כסגן היועץ לביטחון לאומי בממשל בוש, אמר לערן חרמוני, מחבר הספר "מאושוויץ ועד טהרן", כשנתיים לפני מבצע "עם כלביא", כי מטרתה של תקיפה עתידית (דאז) של מתקני הגרעין תהיה ליצור מצב שבו ישראל תוכל להציב את האיראנים בפני עובדה, לפיה "אם אתם שוב בונים מחדש (את מתקני הגרעין) אנחנו נתקוף שוב, כך שלעולם לא תגיעו לשם" (ליכולת גרעינית צבאית).
מדינה בסדר הגודל של איראן יכולה להגיע מנקודת האפס ליכולת גרעינית צבאית מבצעית – בהנחה שאיש לא מפריע לה בדרך – בתוך כחמש עד עשר שנים. הישג המקסימום האפשרי אל מול הנתון הזה הוא יצירת היכולת לגדוע את פרויקט הגרעין שוב ושוב ובקלות יחסית, עד שהאויב יבין כי מאמציו חסרי תוחלת – או עד שיובס. את החלק החלק הראשון השיגו ישראל וארה"ב ב"עם כלביא", ואת החלק השני הן מנסות להוציא לפועל עכשיו.

בכיר לשעבר במערכת הביטחון, שעסק ישירות ובמשך שנים ארוכות בהתמודדות עם איום הגרעין האיראני, אמר לי אתמול כי לאחר מבצע "עם כלביא", "תסריט שבו איראן תצליח לפתח גרעין בתוך שנתיים הוא כמעט דמיוני, וסביר יותר שזה ייקח לה קרוב לעשור. כך או כך, יצרנו חלון זמנים מספיק גדול לזהות את ניסיונות השיקום ולגדוע אותם".
עיתונאים מסוימים מנסים לקדם נרטיב הפוך, לפיו הפגיעה בתוכנית הגרעין האיראנית ב"עם כלביא" הייתה מינורית. כך היה למשל, מייד לאחר תקיפת מתקני הגרעין על ידי ארה"ב, מיהר הניו יורק טיימס לפרסם דוח הערכת נזק ראשוני שקבע כי התקיפה גרמה לנזקים קטנים יחסית – טענה שהופרכה לאחר מכן הן על ידי מידע מודיעיני שהגיע לישראל ולארה"ב, והן על ידי האיראנים עצמם שהודו כי הפגיעה במתקנים הייתה קשה מאוד.

או למשל, פרשן וויינט והניו יורק טיימס רונן ברגמן, שמקדם נרטיב זה בין היתר באמצעות חזרה על הטענה לפיה "התברר שלאיראנים היו צנטריפוגות בכספות שלא נפגעו". זוהי הטעיה קלאסית של ברגמן, שכרגיל אצלו – לא ברור עד הסוף אם היא נובעת מבורות, ממניפולטיביות או משילוב של שתיהן.
טכנית, אכן היו לאיראנים צנטריפוגות בכספות שנותרו שלמות, אך הרושם שמתקבל מדברי ברגמן הוא שמדובר בפריט שדומה כביכול למחשב שולחני – פשוט להכניס לתקע ולהדליק. בפועל, התשתיות התומכות בצנטריפוגות – מתקני קירור, לוחות בקרה, חיווט חשמלי מסובך, רכיבים אלקטרוניים מורכבים וכדומה – הושמדו במהלך מבצע "עם כלביא", והקמתן מחדש צפויה לארוך בין חודשים ארוכים ליותר משנה.

לאחר מכן, האיראנים יצטרכו לא רק להעשיר את כ-440 עד 460 הק"ג של אורניום ברמה של 60% ל-90%, אלא גם להפוך אותו חזרה מגז למתכת בתהליך שנקרא מטלורגיה. אלא שגם היכולת הזו נשללה מהם במבצע "עם כלביא", כשבניין מס' 2 במכון INTC באספהאן, שבו התבצעה הפעילות הזו, הושמד על ידי חיל האוויר.
כמובן, שחידוש כל היכולות הללו וחילוץ החומר המועשר ממעבה האדמה בפורדו, בנתנז ובאספהאן, כרוך בפעילות איראנית אינטנסיבית שתיקלט על ידי ישראל בארה"ב הרבה לפני שתושלם, וכך תתאפשר גדיעתה עוד בשלביה הראשונים. ועוד לא אמרנו דבר על הפגיעה המסיבית במדעני הגרעין האיראנים במסגרת מבצע "עם כלביא", בשרשראות האספקה החיוניות, ועוד ועוד.

בנוסף, גל המחאות שפרץ באיראן לאחר "עם כלביא" היה הקשה ביותר נגד המשטר האיראני ב-47 שנות שלטונו. היו לו טריגרים שונים, כגון הסנקציות והלחץ הכלכלי; אבל רק מי שמסוגל לטעון שצירוף מקרים מדהים גרם לכך שהפלישה הראשונה של כוח ערבי לשטח מדינת ישראל לאחר 50 שנה, התרחשה בצמידות לאירוע הסרבנות הגדול בהיסטוריה, מסוגל לטעון שגם כאן מדובר בצירוף מקרים. כצפוי, מדובר באותם אנשים ממש.
אולם כאמור, ההישג המרכזי של "עם כלביא" בתחום הגרעין, כפי שתוכנן מלכתחילה, הוא הפקדת השאלטר של תוכנית הגרעין האיראנית בידיים ישראליות. מי שאינו מבין את גודל ההישג הזה ומנסה לגמד ולהגחיך אותו מגחיך רק את עצמו, ובתאוותו לפגוע בנתניהו פוגע גם בהישג המדהים של טייסי חיל האוויר, אנשי אמ"ן והמוסד, מפקדי צה"ל וראשי מערכת הביטחון.
