ביקורו הצפוי של סטיבן וויטקוף בישראל, לאחר ביטולו של הביקור הקודם, נושא בחובו משמעויות אסטרטגיות כבדות משקל עבור האזור כולו. ראשית, כאשר בוחנים ביקור שכזה, צריך תמיד לבדוק האם גם ג'ארד קושנר צפוי להצטרף. בדרך כלל, השניים מגיעים יחד לאזור, ואם קושנר אכן יהיה שותף להגעתו של וויטקוף, הדבר מוסיף נופך משמעותי עוד יותר למהלכים המתוכננים.
להערכתי, ביקור מהסוג הזה מסמל למעשה את מה שניתן להגדיר כ"תחילת היום שאחרי". נציגיו של הנשיא הנכנס מגיעים לכאן כדי לאסוף תובנות, להבין את הלך הרוחות ולבחון כיצד ניתן לחבר מחדש את מדינות המפרץ למשוואה האזורית. המטרה הגדולה שעומדת על הפרק היא הבנה כיצד להמשיך קדימה בתקופת הביניים שלאחר המלחמה, והיעד ברור: גיבוש וכינון של הסכמי אברהם חדשים. זהו, הלכה למעשה, הסיפור המרכזי שלשמו הם מגיעים לכאן.
לצד החזון האזורי הרחב, כמובן שעל השולחן מונחים גם "הנושאים הרגילים". סוגיית עזה עדיין קיימת במשוואה ואסור לשכוח אותה, אך היא משתלבת בתוך תמונה גדולה הרבה יותר.
הנקודה המהותית ביותר בביקור הזה היא ההבנה של איך תסתיים המלחמה מול איראן. להערכתי, המשמעות הגדולה ביותר של המערכה הנוכחית היא הפלת המשטר האיראני. זהו אירוע שיוביל לתגובת שרשרת אזורית, כאשר נפילת משטר האייתוללות בטהרן תוביל בהכרח להאצת התהליך של כניעת חמאס בעזה.
בזמן שהתקשורת משדרת תבוסה – נתניהו משנה את המזרח התיכון
כמובן שגם סוגיית לבנון נמצאת ברשימה הארוכה של הנושאים שיידונו. יש שורה שלמה של זירות ואתגרים, אך אם צריך לזקק את ההערכה המרכזית שעומדת בבסיס הביקור הזה: אנחנו מסתכלים כעת על "היום שאחרי טהרן", יום שיאפשר את בנייתם של הסכמי אברהם החדשים.
הטור נכתב על סמך הדברים שאמר פרשננו הפוליטי יעקב ברדוגו בתוכנית ישראל הבוקר.
