מי שעוד האמין שמערכת המשפט הישראלית מסוגלת לחקור את עצמה ללא מורא וללא משוא פנים, קיבל אמש הוכחה ניצחת לכך שמדובר בגילדה סגורה שדואגת קודם כל לחבריה. החלטתה של עו"ד יעל קוטיק להעביר את חקירת הדלפת הסרטון משדה תימן לפרקליט המדינה עמית איסמן, היא יריקה בפרצופם של הלוחמים שהופקרו, והודעה רשמית על פתיחת מבצע "טיוח עד הסוף".
2+נאמר את האמת ש כבר ברורה לכל: המערכת המשפטית נלחמה בשיניים כדי שאיש לא יציץ לתוך הקופסה השחורה של הדלפת הסרטון. שר המשפטים הציע שופטים בדימוס? פסלו אותם. הציע מומחים חיצוניים? המציאו קריטריונים דרקוניים.
המטרה לא הייתה למצוא את המדליף, אלא לייאש את הציבור עד שהתיק יחזור ל"ידיים הנאמנות" של הפרקליטות. כעת, המעגל נסגר: החשודים, החוקרים והמחליטים יושבים באותם מסדרונות ממוזגים, אוכלים באותה קפיטריה וחולקים את אותו אינטרס – שהאמת לעולם לא תצא לאור.
2+השימוש במונח "כתפיים רחבות" במכתב של קוטיק, ביחס לעמית איסמן הוא מכבסת מילים פושעת. הכתפיים של איסמן לא רחבות כדי לשאת את נטל הצדק, הן רחבות מספיק כדי להסתיר את בכירי הפרקליטות והלשכות שמהן יצא הסרטון המגמתי. איך יכול פרקליט מדינה, שהוא בשר מבשרה של הכוורת החשודה בהדלפה, להיות זה שיכריע בגורלה?
זוהי שיטת "השמור לי ואשמור לך" בשיאה. הרי ברור שאיסמן לא יחקור את עמיתיו, לא יהפוך שולחנות בלשכת היועמ"שית, שהיא לגמרי במקרה גם הבוסית שלו והוא בטח לא יורה על חקירה פולשנית שתביך את הגילדה שלו. המערכת סימנה לעצמה מטרה: להרדים את התיק עד שיגווע וימות מחוסר עניין לציבור.
2+הנזק האמיתי כאן הוא לא רק פלילי, הוא אסטרטגי. העובדה שבכירי המערכת שומרים אחד על השני בצורה כל כך בוטה ומנקרת עיניים, היא הגורם המרכזי לקריסת אמון הציבור במערכת המשפט. כשהאזרח הפשוט רואה שעל כל חריגה קטנה שלו הוא נרדף עד חורמה, בעוד שבכירי המערכת נהנים מחסינות של "בדיקות פנימיות" ו"מעטפות סגורות", הוא מבין שהצדק הוא רק המלצה עבור המקורבים לצלחת.
המסר ללוחמי צה"ל ולציבור ברור: יש מי שדמם מותר בפריים-טיים, ויש מי שמעשיהם חסינים מביקורת. מי שמחזיר את המפתחות לפורץ, שלא יתפלא כשימצא את הכספת שלו ריקה. הטיוח בשדה תימן הוא כבר לא חשד – הוא עובדה מוגמרת בחסות המערכת.
