כבר מהרגע הראשון היה ברור שלו הדבר היה תלוי במערכת המשפט, ביצחק עמית וגלי בהרב-מיארה, הפצ"רית לשעבר, החשודה בהדלפת הסרטון המבושל משדה תימן בו הואשמו חיילי צה"ל מכוח מאה באונס מחבל, לא הייתה עולה יפעת תומר-ירושלמי אפילו פעם אחת על דוכן העדים במשפט שצפוי להתנהל נגדה.
1+רק חסר היה להם ששאלה אחת לא במקום, או תשובה לא זהירה שלה, הייתה מסגירה את מעורבותה העמוקה של היועמ"שית או את שיתוף הפעולה המטייחת של מי מאנשיה. אבל בעצם, זה באמת תלוי בהם. ולכן אחרי החלטת היועצת המשפטית של משרד המשפטים יעל קוטיק, להחזיר את תיק החקירה לאותו גוף חשוד ומטייח, כמעט שאין שום ספק שכך בדיוק עומד לקרות.
כך הצליחה המערכת, שוב, לצופף שורות ולהגן על חבריה אל מול פני האמת והצדק. ומה לגבי הציבור הישראלי הכמה לתשובות, וחיילי המילואים ששמם הוכתם לעין כל? שיקפצו. כל עוד לא תיפול שערה אחת משערת ראשה של היועצת המשפטית לממשלה, שהוחזרה על ידם כלאחר כבוד לתפקידה אחרי שפוטרה על ידי הממשלה, המשימה מבחינתם תוכתר כהצלחה.
1+החלטתה של קוטיק להחזיר את תיק החקירה לפרקליט המדינה בטענה שגם אם היועמ"שית ואנשיה עדיין בגדר מעורבים אבל עמית איסמן לא, היא לא רק יריקה בפני הציבור אלא זלזול מביך באינטליגנציה. באיזה עולם הבוסית מנועה אבל הכפוף הישיר לה, זה שמקבל ממנה מידי יום הוראות והנחיות, משוחרר מכבלי ניגוד העניינים.
בכל אחד מגופי השלטון די היה בהחלטה מעין זאת כדי להפוך את המחליטה לחשודה בעצמה. הרי אין שום מנהל תקין, נורמה או אפילו שכל ישר שההחלטה הזאת עומדת בו. אבל בבית הגידול העבש הזה אין הרי חוקים ואין כללים. הכל נרמס עבור המטרה.
פרשת הפצ"רית: בהרב-מיארה נגד היועמ"שית של משרד המשפטים
כי אין אחד שיוצא נקי מהפרשה הזאת. משר המשפטים שבושש מלמנות חוקר מלווה על אף החלטת בג"ץ בטענה שלא מצא אדם מתאים, דרך ראש צמרת משטרתית אימפוטנטית שפוחדת מהצל של עצמה, ועד להחלטה בזויה של מי שנחשבה למקורבת לשר שמינה אותה, עד שהתגלתה כמשענת קנה רצוץ שכרעה תחת הלחץ ובחרה במקום להכיר בגודל השעה-להניף דגל לבן ולהימלט כל עוד נפשה בה, ולהותיר מאוחר חיילי מילואים מצולקים ומשפחות שבורות ורצוצות.
קשה לומר שהכתובת לא הייתה רשומה כבר באותיות ענק על הקיר. חניקת חקירת הרוגלות הפליליות על ידי אותם אנשים בדיוק יותר מרמזה על הבאות. כשגם שם, כמו פה, אלה האחראיים על החוק הצדק עשו יד אחת, באותן שיטות נלוזות, למנוע מהציבור את מה שאמור היה להיות לחם חוקם- חשיפת האמת. שוב התגלה שכל עוד החבורה הזאת אוחזת בכוח בהגה מערכת אכיפת החוק, לא תהיה לא אכיפה וגם לא חוק.
