עלי לריג'אני, יועצו הבכיר של המנהיג העליון באיראן, שיגר הערב (מוצאי שבת קודש) שורה של איומים ישירים לעבר הממשל האמריקאי ומדינות האזור. לריג'אני טען כי טהרן אינה רואה בחיסול בכיריה אירוע ששייך לעבר, וכי הנקמה בנשיא לשעבר דונלד טראמפ היא יעד אסטרטגי שטרם הושג.
2+לדבריו, איראן לא תאפשר לטראמפ "ללכת חופשי" והוא ייאלץ לשלם מחיר אישי כבד על כך שהפך את המנהיג והעם האיראני ל"מעונים". לריג'אני הדגיש כי לא מדובר בעניין פשוט שניתן להבליג עליו, וכי התגובה האיראנית תהיה "באותה מידה" למעשיו של הנשיא לשעבר – מה שמשתמע כאיום בחיסולו של טראמפ.
במקביל לחשבון הפתוח עם וושינגטון, הפנה לריג'אני איום למדינות השכנות, ובמיוחד לאזרבייג'ן. למרות שציין כי לאיראן אין סכסוך ישיר עם באקו, הוא הבהיר כי כל "מזימה או טיסה" עוינת שתצא משטח אזרבייג'ן נגד איראן תיענה בתגובה צבאית הולמת. המסר האיראני ברור: המדינות המארחות בסיסים או מאפשרות פעילות אמריקאית בשטחן נושאות באחריות ישירה לביטחונן. לריג'אני הציב אולטימטום למדינות האזור – או שהן ימנעו בעצמן שימוש אמריקאי בשטחן נגד איראן, או שטהראן תיאלץ לפעול צבאית כדי לעשות זאת עבורן.
2+היבט נוסף ומדאיג בדבריו נגע לאמינותן של מדינות ערב במפרץ. לריג'אני חשף כי שתי מדינות באזור כבר הצהירו בפני איראן כי ימנעו תקיפה אמריקאית משטחן, אך הודה בגלוי כי ההנהגה בטהרן "לא מאמינה לכך". הוא הבהיר כי איראן תבחן את המעשים בשטח ולא את ההצהרות הדיפלומטיות; אם המדינות הללו אכן יחסמו את הפעילות האמריקאית, הן יזכו לחסינות, אך אם לאו – הן יהפכו למטרה לגיטימית. לדבריו, האמריקאים חייבים להבין שעידן הפגיעה באיראן ללא מענה הסתיים, וכי טהראן תבהיר להם זאת באמצעים שלא ישאירו מקום לספק.
2+לבסוף, התייחס לריג'אני לסוגיית חופש השיט והמתיחות הימית במצר הורמוז, אחד מעורקי הנפט החשובים בעולם. בתיאור מעורפל אך מאיים, הוא טען כי איראן לא "סגרה" את המיצר באופן רשמי, אלא שהוא "נסגר באופן טבעי" כך שאף כלי שיט אינו יכול לעבור בו. אמירה זו עשויה לרמוז על פריסת מוקשים ימיים, פעילות חבלה או שימוש ביכולות צבאיות אחרות שהופכות את המעבר למסוכן מדי עבור הקהילה הבינלאומית, מבלי להכריז על כך באופן פורמלי.
