מדהים איך ההיסטוריה כותבת את עצמה בכל יום השבוע, ו-30% מהישראלים לא באירוע. הם סגורים בחדר האטום של ערוצי 11, 12, 13, ואיש לא מספר להם שבחוץ מתרחשים רגעים היסטוריים שישנו את חייהם עשורים קדימה. האולפנים אמנם פתוחים הרבה שעות, התמונות מטהרן מופיעות, וההתראות מפיקוד העורף זורמות למסכים. אבל, הכתבים, המגישים והפרשנים משחקים עם הצופים "כן, לא, שחור, לבן" בגרסה העדכנית.
1+אסור להזכיר את המילים "ניצחון צבאי, חזון מדיני, נתניהו, ושותפות עם ארה"ב". וככה מוצאים עצמם פרשנים וכתבים משכילים מלהגים ועסוקים בזיהוי פספוסים, בדיקת עובדות אזוטריות, קטטות רשת טיפשיות או סתם למשוך בקוקיות של ראש הממשלה והממשלה. הם שואלים: איפה אשתו? למה הוא מתכנס לקריאת מגילה בניגוד להוראות? כמה טייסות יש בצוותי האוויר ומה יאמרו על זה בממשלה המשיחית, ועוד.
כאילו מה שנשאר זה להעביר את הזמן בפיהוק ושיעמום עד שתגיע הודעת חזרה לשגרה. הקהל השבוי לא ישמע על כך שהתוכנית הזו הוכנה שנה שלמה, שתוכננה לאפריל אך הוקדמה לפברואר בגלל מודיעין. הוא לא ישמע על כך ש'אסטרטגיית היציאה' ותוכנית 'היום שאחרי' תוכננו בידי ראש הממשלה בנימין נתניהו, הנשיא האמריקני דונלד טראמפ, רון דרמר וג'ארד קושנר הרבה לפני התוכנית הצבאית. ושפריצתה עכשיו הייתה רק עניין של עיתוי, לא הפתעה.
1+כשיתברר לתקשורת השמאל ולצופיה השבויים כי הם החמיצו את ההופעה, הם יכינו בזריזות נרטיב אלטרנטיבי: איך כל זה קרה למרות נתניהו, בגלל מזל ולא בתכנון. הם יפיצו הפחדות על המחיר שנשלם על הניצחון הזה, וידברו על איזה עם נפלא וממשלה גרועה יש לנו. המציאות תמשיך להתרחש מחוץ לאולפנים הממוזגים, בזמן שהם ימשיכו לעסוק בטפל במקום בעיקר שמעצב את עתידנו.
