השמיים מעל איראן רועדים כעת מפיצוצים. הפרשנים באולפנים ממהרים לקשור כתרים לתיאום המושלם בין ירושלים לוושינגטון ולשמוח על שיתוף הפעולה. המציאות האסטרטגית מורכבת הרבה יותר ומבוססת על אילוצים. ישראל יצאה למערכה הזו קודם כל בגלל שעון חול אכזרי. היינו יוצאים למתקפה הזו גם במקרה שבו דונלד טראמפ היה מחליט להישאר מחוץ לתמונה ולמשוך את ידיו מהמזרח התיכון.

במסגרת פעילות הלוביזם הציבורי שאני מוביל בסוגיות של בניין הכוח, עלתה תמונה ברורה. המספרים דיברו בעד עצמם והציגו איום משמעותי. מערכת החץ שלנו מהווה פלא טכנולוגי המגן על שמי המדינה. יחד עם זאת, לכל טכנולוגיה יש נקודת שבירה. האיראנים הבינו זאת מיד לאחר מבצע "עם כלביא" ועברו מפיתוח נשק גרעיני לייצור המוני של טילים בליסטיים. כל חודש שעבר איפשר להם לאגור עוד מאות טילים במאגרים התת-קרקעיים שלהם.
בהרצאות שאני מעביר, אני מציג את משוואת העלויות של מערך ההגנה האווירית שלנו. יריית טיל יירוט עולה מיליוני דולרים. ייצור של טיל בליסטי איראני עולה שבריר ממנו. המשטר האיראני בנה מודל של התשה כלכלית באמצעות פס ייצור המוני של נשק זול, מול מערכות היירוט היקרות שלנו. בנקודה מסוימת, מטח מסונכרן של מאות טילים בליסטיים היה פשוט מציף את מערכות המכ"ם שלנו ומשאיר אותנו חסרי אונים. כמות כזו חודרת את שכבות ההגנה ופוגעת ישירות בתשתיות אסטרטגיות ובריכוזי אוכלוסייה.

ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר הביטחון ישראל כ"ץ הבינו את המשוואה הזו היטב. המתנה לאויב שקולה להשלמה עם חורבן עתידי ודאי של העורף הישראלי. הפעולה הנוכחית נועדה לפרק את פרויקט הטילים עכשיו, בטרם הכמות תהפוך לאיכות קטלנית שאין לנו מענה נגדה.
כאן אנחנו מגיעים לפרדוקס הצבאי המרתק של המלחמה הזו ולדרך שבה היא מתנהלת. חוק הברזל של האסטרטגיה הצבאית קובע עובדה פשוטה. כוח אווירי נותן מענה מצוין להרס תשתיות, ומטוסי קרב מוחקים אתרי גרעין או מחנות צבא בצורה יעילה. במקביל, כיבוש שטח והפלת שלטון דורשים כוח קרקעי שתופס שליטה פיזית ברחובות. הרמטכ"ל אייל זמיר יודע היטב שישראל נעדרת את היכולת לשלוח את חטיבת גולני ואת הצנחנים לטהרן. אין לנו את כוח האדם הנדרש למשימה במרחק כה רב מגבולותינו.

הפתרון הישראלי למלכוד הזה מרתק מבחינה היסטורית. אנחנו מבצעים מיקור חוץ למשימת התמרון הקרקעי במדינת האויב. חיל הרגלים שלנו במערכה הזו הוא העם האיראני, שיצא לרחובות מתוך ייאוש כלכלי ודיכוי פוליטי מתמשך תחת שלטון האייתוללות.
ההתקוממות האזרחית ברחובות איראן בשבועות האחרונים היוותה את שעת הכושר המדויקת ליציאה לדרך. האזרחים שם מפגינים אומץ לב נדיר מול מכונת דיכוי שיטתית. האסטרטגיה הישראלית מתבססת על חלוקת עבודה מעשית בשטח. חיל האוויר שלנו מפרק מלמעלה את בסיסי משמרות המהפכה, פוגע במערכות התקשורת ומשמיד את מנגנוני האכיפה הפיזיים של המשטר. אנחנו משתקים את כוחו של השלטון להפעיל אלימות כלפי פנים, כדי שההמון הזועם יוכל להסתער על מוסדות השלטון מבלי לספוג אבידות עצומות בנפש.

ישראל מספקת את המטרייה האווירית ואת שיתוק מנגנון הדיכוי. העם האיראני מספק את הנוכחות הפיזית על הקרקע במוקדי השליטה. המערכת המדינית מבינה היטב שאין שום דרך ריאלית להשלים את משימת החלפת המשטר ללא שיתוף הפעולה הפעיל של הרחוב האיראני. המהלך הזה כרוך בסיכונים ובחוסר ודאות מובנה. הסרנו את האיום הבליסטי המיידי מעל ראשה של מדינת ישראל, צעד קיומי הכרחי. השלמת המשימה הגדולה, הפלת השלטון, תלויה כעת באזרח האיראני ובנכונותו לנצל את חלון ההזדמנויות.
