נתוני המסחר העולמיים מצביעים היום (שלישי) על קשר ישיר בין עוצמת התקיפות באיראן לבין מדדי המחירים לצרכן. חציית רף 100 הדולרים לחבית נפט וחסימתו החלקית של מצר הורמוז אינן רק סוגיות ביטחוניות. מדובר במנועי אינפלציה עוצמתיים. בעוד ארה"ב בוחנת את השפעת המצב על הריבית של הפדרל ריזרב, ישראל מוצאת את עצמה בקו החזית הכלכלי, כשהיא נדרשת לאזן בין הוצאות ביטחון חסרות תקדים לבין בלימת התייקרויות במשק המקומי.
1+עבור הכלכלה הישראלית, המערכה הנוכחית משפיעה על האינפלציה דרך מספר ערוצים מקבילים. ראשית, הזינוק בעלויות האנרגיה העולמיות מתגלגל ישירות למחירי החשמל והדלק בישראל. שנית, המצור הימי החלקי והאיומים על נתיבי הסחר בים התיכון ובים סוף מייקרים את עלויות הייבוא של חומרי גלם ומוצרי צריכה. לכך מתווספת העובדה שהמשק הישראלי פועל תחת גיוס מילואים נרחב, מה שיוצר מחסור בידיים עובדות בענפים מסוימים ומעלה את עלויות הייצור המקומיות.
בניתוח של ה-"Wall Street Journal" מוסבר כי כל עלייה של 10 דולרים במחיר חבית נפט מוסיפה באופן כמעט אוטומטי כ-0.2% למדד המחירים לצרכן בארה"ב. באירופה, הרגישות גבוהה אף יותר בשל התלות הגבוהה בייבוא אנרגיה. התייקרות הדלק והאנרגיה משפיעה על עלויות ההובלה והייצור של כמעט כל מוצר מדף, מה שעלול לעצור את מגמת הירידה באינפלציה הגלובלית ולאלץ את הבנקים המרכזיים להותיר את הריבית ברמה גבוהה לאורך זמן.
1+מדינות כמו סין, יפן והודו, המהוות את מרכז הייצור העולמי, תלויות בנפט מהמפרץ הפרסי שעובר דרך מצר הורמוז. כאשר עלויות האנרגיה לייצור במפעלים באסיה עולות, המחיר של מוצרי אלקטרוניקה, טקסטיל וציוד תעשייתי שנשלחים לכל העולם עולה בהתאם. תהליך זה מכונה "אינפלציה מיוצאת", והוא גורם לכך שצרכנים בכל העולם משלמים יותר על מוצרים מיובאים בעקבות המתח הביטחוני במזרח התיכון.
היציבות הכלכלית העולמית והמקומית תלויה במידה רבה ביכולת להבטיח את חופש השיט בנתיבים האסטרטגיים ובייצוב שוקי האנרגיה. בעוד המערכה הצבאית נמשכת, קובעי המדיניות הכלכלית בוושינגטון, באירופה ובירושלים עוקבים בדריכות אחרי מדדי המחירים, מתוך הבנה כי הצלחת המבצע נמדדת לא רק בהישגים צבאיים, אלא גם בשמירה על חוסן כלכלי אל מול לחצי האינפלציה.
