לפני כאלפיים וחמש מאות שנה קם בפרס אדם שביקש להשמיד לאבד ולהכחיד את העם היהודי. הוא היה בטוח שהכוח בידיים שלו, שהוא שולט בגורל שלנו – ובסוף זה התהפך עליו, על ביתו ועל שמו שנחקק לדיראון עולם. והנה, אלפיים וחמש מאות שנה אחרי, ההיסטוריה מהדהדת: גם היום קם האויב מפרס של ימינו שביקש לפגוע בנו, להקיף אותנו בטבעת אש של טרור ולמחוק את קיומנו, וגם היום זה מתהפך.
2+אז הגיבורים היו מרדכי ואסתר, היום הגיבורים הם לוחמי צה"ל עזי הנפש ואזרחי ישראל עם הרוח, עם העמידה האיתנה, וראש ממשלה שראה עשרות שנים קדימה, כמו שניתן בנאום שנשא לפני כמעט עשור, אחד מיני רבים. לא פעם אמרו עליו שהוא מגזים, שזה קמפיין פוליטי, הפחדות, שנתניהו רדוף, שאיראן זו סיסמה. היום אותם אנשים או מתמרמרים או אוכלים את הכובע.
2+כי כמו בימים ההם, גם כעת אנחנו חיים בתוך פרק היסטורי. ראש הממשלה נתניהו הוביל קו עקבי מול ציר הרשע, מנסראללה ועד חמניאי, עשרות ראשי טרור חוסלו, מערכים פורקו, המזרח התיכון השתנה, העולם כולו רושם פרק חדש. זה לא קרה ביום אחד – זו סבלנות ברזל, זו עקביות של שנים, זו אמונה בלתי מתפשרת, זה בניית כוח, בניית קואליציות, בניית לגיטימציה. ובזמן הזה – באולפנים הממוזגים ניסו בלי סוף להקטין, לתסכל, להוריד את הרוח.
2+אבל המציאות נכתבה בשטח, לא בפאנלים, בבניית קשרים עם האמריקאים ובהמתנה ארוכה למנהיג הנכון ולזמן הנכון. וצריך לומר: מלחמה גובה מחיר. יש פצועים, יש הרוגים, וכל אחד הוא עולם ומלואו. מאחורי כל שם יש משפחה, יש הורים, יש ילדים, יש חלומות. והכאב הזה אמיתי, והמחיר הזה כבד.
אבל בתוך כל זה רואים גם משהו אחר: עם שלא מתפרק, אזרחים שמחזקים אחד את השני, קהילות שמתגייסות, חוסן אזרחי שמחזיק את העורף, כמו בימים ההם בזמן הזה. הגלגל מתהפך, והעם היהודי עומד על רגליו, כואב, אבל עומד, נלחם, אבל מאמין – ויודע שההיסטוריה עדיין נכתבת.
