הזיכרון הקצר הוא אויבו המושבע של צרכן החדשות, אך כשצוללים לשוחות ולאותם ארכיונים המייצרים מציאות אלטרנטיבית, התמונה נחשפת במערומיה. בואו נבחן את ההקשר האיראני – הזירה שבה הושקעו מירב המאמצים להחלשת המורל הלאומי.
2+קחו למשל את בן כספית באוגוסט 2022. הוא קבע בנחרצות שבעוד יובל יבינו נכדינו כי נתניהו "התעלם מכל האזהרות" בנושא הגרעין. הוא וחבריו למקצוע הדביקו לראש הממשלה את התואר "אבי הפצצה". בכל טור, תוכנית רדיו או פאנל טלוויזיוני, המנטרה הייתה זהה: ההנהגה מפקירה את הביטחון לטובת הזיה אישית.
מסע הדה-לגיטימציה הזה לא עצר שם. כשדונלד טראמפ נבחר, הסבירו לנו הפרשנים שמדובר ב"משענת קנה רצוץ". יוסף ישראל טען שמי שתמך בו שגה באופן מרתיע, וברק סרי הגדיר את נתניהו כ"עציץ בבית הלבן". אפילו באפריל האחרון, חיים לוינסון עוד הספיק לקבוע בביטחון שאיראן מכניעה אותנו "בלי לירות כדור אחד".
2+ואז הגיעה המציאות וטפחה על פניהם. אותה מציאות שבה המזרח התיכון רעד תחת עוצמתו של צה"ל ובעלות בריתנו. השושלת בטהרן נגדעה, הבונקרים המבוצרים ביותר הפכו למלכודות מוות עבור רבי-מרצחים, והברית עם ארה"ב התגלתה כפלדה יצוקה שהכריעה את ציר הרשע.
הפער הבלתי נתפס בין הנבואות השחורות לבין ההישגים האדירים בשטח אינו "טעות עיתונאית". זהו דפוס פעולה. כשאדם מופגז בוקר וערב במסרים של דיכאון, חולשה וכישלון בלתי נמנע, הוא חווה פגיעה תודעתית. זו הדרך לנסות להוריד אומה שלמה על הברכיים עוד לפני שהטיל הראשון שוגר.
2+התקשורת הזו לא רק טעתה – היא פגעה בחפים מפשע. היא ניסתה לשכנע אותנו שאנחנו חלשים והאויב כבר ניצח. כעת, כשאנו רואים את צמרת הטרור קורסת ואת הצבא האיראני מתחנן לחסינות, ברור שהייאוש הזה היה טעות מכוונת.
הגיע הזמן להשתחרר מהקשר המעוות הזה. הגיע הרגע להפסיק להקשיב למי שציירו מציאות שאינה קיימת בזמן שנבנה כאן תהליך שהוביל לניצחון. בסופו של יום, ההקשר האמיתי אינו נכתב בטורי יום שישי, אלא נקבע בעבודה קשה , פגישות מדיניות ובשמי טהרן ובחורבות הבונקרים. יגיע היום שבו מי שהפיץ במשך שנים דברי בלע יצטרך להתמודד מול ישראל ולתת תשובות.
