אתמול בכנסת היה רגע היסטורי עם מלא בושה. ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי עומד במליאת הכנסת ומצהיר שהודו עומדת לצד ישראל במאבק בטרור בנחישות ובאמונה מלאה. אחרי אירועי 7 באוקטובר מודי עמד לצד ישראל ללא סייג, בלי גמגומים ובלי כוכביות. מעצמה של מיליארד וחצי בני אדם. שותפה אסטרטגית אמיתית. והאופוזיציה מחליטה לשחק משחקים.
נסגרה עסקה של יותר משמונה מיליארד דולר בתחום הנשק, כולל שיתופי פעולה סביב מגן אור ופיתוחים ביטחוניים מתקדמים. מיליארדים בביטחון. מיליארדים בכלכלה. מיליארדים בעתיד של מדינת ישראל. והאופוזיציה מחליטה לצאת מהאולם בנאומים של ראש הממשלה ויושב הראש. זה בדיוק הזמן לפוליטיקה קטנה.
וברגע הזה, כשמודי נכנס למליאה והם יצאו – אני כאזרחית התביישתי. כי במקום שהתקשורת בהודו ובישראל תעסוק בברית שמתחזקת, בהשקעות, בביטחון המשותף, היא עסקה בשאלה אם האופוזיציה תיכנס לאולם או תחרים.
המשחקים של האופוזיציה הצליחו להכתים רגע היסטורי חשוב. מפגן של חוסר אחריות. לפיד והאופוזיציה לא רק עלו על עץ גבוה, הם ניסו לכרות את העץ הדיפלומטי כולו. יש רגעים שבהם פוליטיקה צריכה לעצור. יש רגעים שבהם מדינה קודמת לקמפיין. אתמול היה רגע כזה. וכולנו, ובעיקר הם, צריכים להתבייש.
