חודש רמדאן, שהחל בשבוע שעבר, מביא איתו בדרך כלל עליית מחירים באחד השווקים הגדולים בעולם הערבי – שוק התמרים. התמר הוא מרכיב חשוב בארוחות שבירת הצום (איפטאר), כשמנהג אכילתו החל לפי האמונה עוד בימי הנביא מוחמד. כך יוצא שבמהלך החודש מיליוני ערבים מוסלמים ברחבי המזרח התיכון והעולם עומדים בתורים על מנת לרכוש את פרי הדקל הנחשק.
2+מאז תחילתו של החודש המוסלמי, התקשורת הערבית החלה במספר קמפיינים נגד רכישה של תמרים מתוצרת ישראלית. אחד מהם הוא גוף התקשורת הקטארי "אל-ג'זירה" שפרסם מדריך מפורט ושקרי על איך להבדיל בין התמר הישראלי למקבילו הפלשתיני.
העיתון הקטארי ראיין סוחר פלשתיני בשוק בשם מוחמד, העובד בענף התמרים מזה 15 שנה, שטוען כי הוא יודע כיצד להבדיל בין הסחורות: "התמרים הפלשתיניים מושקים במי בארות טבעיים בבקעת הירדן, בעוד שהתמרים הישראלים (לפי גרסתו) מושקים במי שפכים ממוחזרים (קולחין)". הוא מדגיש כי הדבר משתקף באיכות, בטעם ובמראה של המוצר.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
המוכר הפלשתיני מצביע בנוסף על הבדלי צורה הנחשבים בעיניו כראיה למקור השונה של התמרים: "גלעין התמר הפלשתיני הוא טהור ונקי כתוצאה מהשקיה במי באר, בעוד שקווים שחורים כהים מופיעים בגלעין של התמר הציוני בשל איכות המים בהם נעשה שימוש".
מוחמד ציין כי הבעיה המרכזית מבחינתו היא שחלק מהתמרים הגדלים בבקעת הירדן אצל חקלאים הפלשתינים מיוצאים לחו"ל כמוצר ישראלי, בעוד שהתמרים הישראלים נמכרים לעיתים בתוך השוק הפלשתיני ללא כל אזכור למי שבאמת ייצר אותם.
2+צריכת המים של התמר היא 750 ליטר לעץ ליום. מדובר בצריכת מים גבוהה מאוד שבמצב הנוכחי בישראל ובשאר המזרח התיכון – כמעט ולא מתאפשרת ללא שימוש במי קולחין שעברו טיהור. נוסף על כך, בניסוי שערך מכון המחקר והפיתוח בבקעת הירדן נמצא כי כשמשקים במי קולחין מהולים, לא צריך לדשן את עצי הדקל והמים אף תורמים לקבלת כמות גדולה יותר של פירות.
