האי דייגו גרסייה הוא מעין "נושאת מפציצים" נייחת וכמעט בלתי פגיעה, במיקום אופטימלי. נושאות המטוסים של ארה"ב לא מספיק גדולות כדי לאפשר המראה של מפציצים אסטרטגיים כגון B-1, B-2 ו-B-52. דייגו גרסיה כן. לכן, על האי, שנמצא תחת ריבונות בריטית, פועל בסיס משותף ענק לחיל האוויר המלכותי ולחיל האוויר של ארה"ב.
5+אבל הרי במבצע "פטיש חצות", שבו השמידה ארה"ב את מתקני הגרעין המחופרים של איראן, מפציצי ה-B-2 המריאו מבסיס הבית שלהם בוויטמן, מיזורי, אז מה זה בכלל משנה מהיכן הם ממריאים?
ובכן, במבצע נקודתי של גיחה אחת זה לא כל כך משנה – קצת יותר שעות טיסה, קצת יותר תדלוקים בדרך. אבל במערכה מתמשכת, מהסוג שארה"ב מתכננת עכשיו באיראן, זה מאוד משנה.
5+דייגו גרסיה נמצא כ-4,000 ק"מ מאיראן, לעומת כ-11,000 ק"מ שמפרידים בין מיזורי לרפובליקה האסלאמית. המשמעות היא שבפרק זמן נתון אפשר להוציא מדייגו גרסיה לפחות פי 2 גיחות הפצצה (וכנראה פי 3 ויותר, בגלל שחיקת צוותים ומערכות המטוסים). זאת אומרת שבמקום להוריד X טונות של פצצות על הראש של האייתוללות באמצעות מפציצים, אמריקה תוכל להוריד עליהם פי שניים או פי שלושה.
אבל לאמריקנים יש בסיסים יבשתיים הרבה יותר קרובים לאיראן: בטורקיה (אינצ'רליק) בקטאר (אל-עודייד), באמירויות (אל-דאפרה) ועוד. למה לא להמריא משם, ממרחק הרבה יותר קצר, ולהטיל פי כמה יותר פצצות בפרק זמן נתון?
5+ובכן, כי המדינות הללו כבר הודיעו שלא יאפשרו לארה"ב להמריא משטחן לטובת תקיפות באיראן, ובכלל – האמריקנים לא אוהבים להיות תלויים באחרים. אז עכשיו תשאלו בצדק: אז למה שלא ימריאו מישראל?
אם נניח בצד לרגע את הסיוט הלוגיסטי שבהכשרת בסיסי חיל האוויר לטובת מפציצים אסטרטגיים (בדגש על B-2) – נניח שפתרנו את זה איכשהו. ישראל (כמו כל המדינות האחרות שציינתי) נמצאת עמוק בטווח הטילים של איראן, מה שיעמיד בסכנה את המפציצים כאשר הם שוהים על הקרקע. דייגו גרסיה, לעומת זאת, נמצא בטווח אופטימלי – מספיק רחוק כדי להיות מחוץ לטווח הטילים של איראן, ומספיק קרוב כדי לאפשר לאמריקנים לכסח להם את הצורה ממנו.
5+אוקיי, אז למה לא להמריא מבסיס פיירפורד בבריטניה, שגם בו ארה"ב מחזיקה מפציצים אסטרטגיים ונמצא בערך במרחק דומה מאיראן? ובכן, עקרונית זה אפשרי, אבל הבריטים יכולים לעשות בעיות – ואכן עושים עם ממשלת הלייבור הנוכחית. בנוסף, המראה מבריטניה מצריכה מעבר של המפציצים מעל מדינות אירופיות שיכולות גם הן לא לתת לכך אישור, כמו ספרד או פורטוגל. והאמריקנים, כאמור, אוהבים להיות תלויים בעצמם.
דייגו גרסיה גם נמצא בקרבה גדולה הרבה יותר לזירת המזרח הרחוק, לים סין הדרומי ולנתיב השיט העמוס בעולם במצרי מלאקה. כמו כן יש בו גם נמל ימי עמוק וציוד יבשתי שיכול להספיק לדיוויזיה שלמה, כך שבשעת חירום לא צריך להשיט הכל לצד השני של העולם – רק להטיס לשם את החיילים.
5+לאחרונה, בהתאם לפסיקה של המוסדות המשפטיים של האו"ם, ממשלת הלייבור בבריטניה החליטה להעביר את הריבונות על דייגו גרסיה למאוריציוס, שממנה הופרד האי בטרם קיבלה עצמאות ב-1965. טראמפ התחרפן. מאוריציוס קטנה וחלשה, וסין תוכל לקנות ממנה בקלות את השליטה המעשית ב"אי המפציצים".
ההסברים הבריטיים לפיהם חכירת הבסיס ממאוריציוס תימשך עוד 99 שנים לא ממש עזרו – טראמפ רוצה ודאות. בלית ברירה הודיעו הבריטים כי ישקלו מחדש את המהלך, וגורלו של האי אינו ברור כרגע. מה שכן ברור הוא שאם וכאשר יחלו לנחות שם מפציצים אסטרטגיים, זה יהיה סימן מובהק נוסף לכך שהמתקפה האמריקנית על איראן מתקרבת.
בתמונה: מפציץ אסטרטגי חמקן מסוג B-2 ממריא לעיראק מדייגו גרסיה, במהלך מלחמת עיראק ב-2003. על הקרקע ניתן לראות מפציצים מסוג B-52 ומטוסי תדלוק מסוג KC-135. צילום: נייתן בווייר, חיל האוויר של ארה"ב.
