מי שחיפש הבוקר את הסיפור האמיתי של המפגש בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא דונלד טראמפ, לא מצא אותו בכותרות העיתונים בישראל. אני מביט באנשי התקשורת הישראלים ומגחך; הם בטוחים שהם הסיפור עצמו. באחד מעיתוני הבוקר כינו את האירוע "הפגישה המוזרה". ולמה "מוזרה"? אך ורק כי ראש הממשלה החליט לא לספק את תאוותם, לא לתדרך ולא לספר מה התרחש בחדר הסגור.
חשוב לומר את הדברים בצורה ברורה: אם יצא או ייצא איזשהו "מידע" לגבי תוכן השיחה, הרי שמדובר באחד משניים – או פרי דמיונם הקודח של העיתונאים, או מעשה מופקר של גורם שהיה שם. נתניהו שמר על עמימות מוחלטת, והתקשורת, שלא קיבלה את מבוקשה, נותרה מתוסכלת.
אך המציאות בתוך החדר הייתה שונה בתכלית מהתיאורים בעיתונים. עד כמה שאני שומע, השיחה בארבע עיניים הייתה אפקטיבית מאוד, רצינית ביותר, ונמשכה כשלוש שעות. שלוש שעות שבהן נתניהו פורס בפני הנשיא את התובנות שלו לגבי המזרח התיכון.
1+הנשיא טראמפ, שלרוב ידוע בפגישותיו הקצרות יותר, בחר הפעם להקדיש את כל הזמן שבעולם. הוא הקשיב לנתניהו, הקשיב לצוות הישראלי, ואני משוכנע שבדרך לקבלת ההחלטות בוושינגטון, הוא יתחשב וישמע בקשב רב לכל מה שנאמר בחדר הזה.
עצם קיום הפגישה והתארכותה זו אמירה בוטה מאוד כלפי השחקנים האזוריים האחרים – הקטארים, הסעודים והטורקים – שמפעילים כעת לחץ כבד. פרסמנו אמש פרסום ראשון כי האמיר הקטארי התקשר לטראמפ ממש דקות בודדות לפני תחילת הפגישה, בניסיון לשדל את הנשיא האמריקני ללכת להסכם. המהלך הזה אולי מעיד על ניסיון השפעה, אך בעיקר הוא מעיד על הפאניקה והלחץ שבו שרויים האיראנים, הקטארים והסעודים מפני מה שנתניהו מציג לטראמפ. הלחץ שלהם נובע מההבנה שנתניהו מביא לשולחן תמונה מדויקת מאוד של האזור.
1+ייתכן שיהיו עוד סבבים של שיחות, והתהליך המדיני יימשך, אבל המסקנה העולה מהמפגש הזה היא אחת וברורה: שלטון האייתולות בטהרן – גורלו נחרץ.
