בימים האחרונים שמענו שערוצי הבית של הפקידים, אותם אלו שחשים לא פעם עליונות על העם, הביאו את עדותו של ראש השב"כ לשעבר, רונן בר, בפני מבקר המדינה. על פי העדות הזו – שמן הסתם מוצגת כאמינה ואין לערער עליה – השב"כ סיפק התרעה על התארגנות חריגה של חמאס על הגדר כבר בשעה 03:00 לפנות בוקר. עוד טען בר, כי בשעה 05:15 הוא הנחה להעיר את ראש הממשלה.
3+אלא שאני, כעיתונאית סקרנית שלא מסתפקת בעדויות חלקיות ומסוננות ואוהבת לשאול שאלות, מתקשה "לקנות" את הפרסום הזה כפי שהוא. ישנם חוסרים מהותיים בגרסה הזו, ואם רונן בר הוא כזה "צדיק תמים" כפי שמנסים לצייר אותו, יש לי מספר שאלות קשות שהוא חייב לענות עליהן:
1. איפה היה המודיעין "הכל-יכול"?
כפי שאמרתי בעבר ואחזור שוב: השב"כ, שיודע מתי מחבל עובר בין חדרים בביתו הפרטי, לא ידע לכל הפחות כמה ימים לפני הטבח על ההתארגנות ההמונית בעזה? ההכנות הללו לא קרו ברגע. בחייך רונן, רק בינינו, איך פספסתם את זה?
3+2. תעלומת חצות והסימים
כולנו שמענו על סוגיית הסימים שנדלקו בעזה בכמויות בחצות הלילה. מי היה אחראי לתהות מדוע זה קורה ומה התרחש בין חצות לבין השעה 03:00 לפנות בוקר? האם ישנתם בשעות הקריטיות הללו?
3. השעתיים האבודות
אם בשעה 03:00 השב"כ כבר מסר התרעה על "התארגנות חריגה", למה ההנחיה להעיר את ראש הממשלה ניתנה רק בשעה 05:15? מה עשית, רונן בר, בשעתיים ורבע הללו? חזרת לישון? שתית קפה של לפנות בוקר בנחת בחצר? אצלי, אם אני רוצה שמישהו יענה לי במצב חירום, אני מחייגת אליו בלי סוף, ואם צריך – גם לשכנים שלו, עד שיענה.
3+4. למה לא הוקפץ הצבא?
לא נעים לי להזכיר את זה, אבל ראש הממשלה הוא לא הרמטכ"ל. מתי שוחחת באותו לילה עם הרצי הלוי? אתה ראש השב"כ – לא חשבת בשעה שלוש לפנות בוקר, כשיש התארגנות חריגה, שצריך להרים את חיל האוויר ולהוריד את המחבלים עוד בטרם הם חוצים לישראל? למה לא העירו את החיילים בבסיסים? למה לא הורת לפזר את הנובה?
אתה זוכה לגיבוי אוטומטי מערוצי הבית, שלא מזדעזעים משום עבירה של איש שמאל או בכיר במערכת, ודווקא בגלל החיבוק התקשורתי הזה – זרקור האשמה חייב להיות מופנה אליך חזק מאוד.
3+עצם פרישתך לא תכסה בשום צורה על הרשלנות הפושעת שלך ושל אנשיך. אתם יושבים בבית, נהנים מפנסיה מטורפת שמשולמת מכספי המיסים של כולנו – כולל של המשפחות השכולות שחרב עליהן עולמן בגלל חבורת פירומנים. אותה חבורה שקראה למרי אזרחי וסרבנות, גרמה לאויב להבין ששעתו היפה הגיעה.
רונן בר הלא יקר, לא ננוח, לא נשתוק ולא נוותר. הציבור דורש שתיתן את הדין – יחד עם "הישנוני מאילת", הרצי הלוי, ומפקדיו שלא גינו סרבנות ולא תפקדו ברגע האמת. אנחנו כאן כדי להזכיר.
