אנחנו נמצאים ברגע שבו אי אפשר באמת להעריך לאן הדברים הולכים, עדים לקפיצות בין ההחלטות של הנשיא טראמפ, שנתון ללחצים כבדים – קטארים, סעודים וטורקים, אל מול ההבנה הברורה: ישראל דורשת להכליל בשיחות את נושא הטילים הבליסטיים ואת סוגיית הפרוקסי.
2+צריך לומר את הדברים ביושר: הטילים הבליסטיים הם סכנה קיומית למדינת ישראל, לא פחותה מתוכנית הגרעין האיראנית. האמריקאים מבינים היטב שישראל תיקח לעצמה את היכולת לפעול במידה והם לא יטפלו בנושא הזה, בשלב הנוכחי.
ה"אוקיי" לתקיפת הטילים הבליסטיים ניתן כבר במאר-א-לאגו. אני לא מכיר חזרה של האמריקאים מהאמירה של הנשיא טראמפ, לפיה הוא "לא יתערב" במידה וישראל תתקוף ותוריד את האיום הזה. יכול להיות שכמו במבצע "עם כלביא", ישראל תהיה זו שתצטרך לעשות את הפעולות הראשונות. אנחנו לא נשאיר את איום הטילים הבליסטיים על כנו.
2+ברקע הדברים, הכסף הגדול של הקטארים שוב עושה את פעולתו. צריך להגיד בבירור: קטאר היא מדינת אויב, שמובילה את המהלכים נגד מדינת ישראל.
מנגד, טראמפ הוא שחקן שרוצה 100 אחוז הצלחה, ורק אם יש לו את הוודאות הזו הוא ייכנס. אבל מעבר לטקטיקה, יש כאן עניין מוסרי: טראמפ אמר לעם האיראני "העזרה בדרך", ובפועל מיליונים יצאו לרחובות ולמעלה מ-50 אלף נטבחו. הציניות לא יכולה לשחק במגרש הזה לבד, והוא יצטרך לתת הסברים לעם האיראני ולתפיסה המוסרית הזו.
2+ובזמן שאנחנו עוסקים בשאלות הרות גורל של חיים ומוות, אני רואה את ה"קונילמלים" בצד השני שטוענים בתימהון "מה פתאום מוסר?" הטרלול שעבר על הצד השני הוא פשוט בלתי נתפס. כן, אפשר וצריך לדבר על מוסר, וצריך להעביר לנשיא טראמפ את המסר על עשרות האלפים שנטבחו מתוך הבנה שהעזרה שלו בדרך.
השיחות מחר בעומאן הן נעלם. אנחנו לא יודעים מה יהיה על השולחן, אבל אני מניח שבצורה כזו או אחרת גם נושא הטילים הבליסטיים וגם עניין הפעוט שנקרא "העם האיראני" יהיו שם. ובינתיים, לגבי גורל הארמדה הגדולה שטראמפ הביא לאזור – אנחנו עדיין סופרים במדרגות.
