המשטר האיראני פרי ההפיכה האסלאמית של 1979 איננו עוד שלטון מדכא מן הסוג שההיסטוריה ראתה לא אחת. מדובר במערכת טוטליטרית, רוויית אידאולוגיה משיחית וחזון אימפריאליסטי דתי, שמציבה את עצמה ואת מהפכתה כמודל אלטרנטיבי לעולם המודרני, זאת תוך שימוש באלימות, שטיפת מוח וטרור כדי לשמר ולבסס את שליטתה. כבר ארבעה עשורים שהיא מדכאת את אזרחיה מבית, ומפיצה רשת עולמית של שנאה וחתרנות כלפי חוץ.

בעוד האו"ם עוסק לכאורה בזכויות אדם, וממזרח למערב אנו רואים הפגנות בנושאים מעוררי מחלוקת, ברחובות טהרן נשים נרמסות יום-יום, עיתונאים נעלמים באישון לילה, וכל גילוי של ביקורת או מחשבה עצמאית נענה ברדיפה, מאסר ואף הוצאה להורג. המנגנון הביצועי של משמרות המהפכה משמש מעין S.S מודרני, קרי מערכת ביטחונית-אידאולוגית שתפקידה להטיל אימה ולוודא נאמנות מוחלטת לשלטון.
מהיום הראשון לעלייתו, בנה השלטון החומייניסטי תפיסה גיאופוליטית הרואה במזרח התיכון זירה למהפכה איסלאמית גלובלית. הרפובליקה האסלאמית ייצאה את המודל שלה לכל מקום שבו ניתן להצית אש דתית או פוליטית: מלבנון בתיווך חיזבאללה, דרך עיראק, סוריה ותימן עם חות'ים ומיליציות שיעיות, ועד עזה שבה היא תומכת בחמאס ובג'יהאד האיסלאמי, זאת מבלי לפסוח על קרן אפריקה, ושליחת זרועות למזרח הרחוק ולדרום אמריקה.

מטרתו של השלטון הזה איננה ביטוי ריק, אלא פרויקט מעשי המיושם יום-יום, שתכליתו חיסול הציביליזציה המערבית. מזה שנות דור איראן הפכה למוקד טרור בינלאומי המאמן ומממן קבוצות חמושות, מזרים אמל"ח, וחותם בחשאי על עסקאות שמערערות את היציבות העולמית. כל ניסיון בינלאומי להגיע להסדר עמה הוכיח דבר אחד: כל הסכם כזה הוא שלב חדש בתוכנית מרמה ארוכת-טווח.
במקביל למדיניות הטרור, פיתחה הרפובליקה האסלאמית במשך עשרות שנים תוכנית גרעינית בעלת ממדים צבאיים מוכחים. תחת כסות של "אנרגיה אזרחית", הקימה איראן תשתיות להעשרת אורניום, ניסויים בטכנולוגיות שיגור וטכנולוגיות פצצה. אין זה סוד שהשאיפה לנשק גרעיני נועדה לשמש לא כהרתעה בלבד, אלא ככלי להבטחת הישרדות המשטר ולהעצמת יכולתו לכפות את רצונו על מדינות האזור.

הגיעה העת לסיים את ימיו של המשטר המסוכן הזה, תחתיו איראן היא מקור רעל אידיאולוגי ואיום מתמשך על שלום האנושות. ראשי המשטר אינם מנהיגים אלא פושעי מלחמה, שיש לראות בהם אחראים אישית לפשעים נגד האנושות. על מוסדות המשפט הבין לאומיים לנהוג בהם כפי שננהגו ראשי משטרים מסוג זה בעבר, ולא לאפשר להם להמשיך להחזיק בכוח.
אין מדובר כאן בשאלה של מוסר, אלא בצורך קיומי ממשי. העולם יהיה בטוח יותר, חופשי יותר ויציב יותר בלעדי המשטר החומייניסטי. נפילתו תסמן את קץ עידן האפלה שבו אידאולוגיה קנאית חמושה בטכנולוגיה מתקדמת מאיימת על כל סדר עולמי שפוי. השאלה איננה האם המשטר הזה חייב ליפול, אלא כיצד יקרה הדבר, ובאיזו מהירות.

ולכן זו טעות להמשיך ולנהל שיח עם המשטר הזה, שהוכיח פעמים רבות כי משא ומתן הוא לא יותר מ-"משחק על זמן", טקטיקת הונאה המאפשרת המכיות האידאולוגיה ההרסנית. בטהרן מבינים היטב את חשיבות לוח השנה הפוליטי בארצות הברית, ואת העבודה שטראמפ לא יהיה מנהיג המערב בעוד 3 שנים.
ראוי להפנים כי אנשי המשטר בטהרן משוכנעים כי המערב נתון בשקיעתו, חברתית, מוסרית ופוליטית, ולכן כל ויתור טקטי מצדם איננו באמת נסיגה, אלא השהיה זמנית בדרך למטרה ארוכת הטווח: ביסוס הגמוניה אזורית והשגת יתרון גרעיני-צבאי שיבטיח להם חסינות מוחלטת.
ההיסטוריה יצרה חלון הזדמנויות: המשטר החומיניסטי נמצא בנקודת חולשה משמעותית, והוא חייב ליפול. זו איננה מלחמה של עם אחד, אלא מאבק של העולם החופשי כולו. אין מדובר בהתערבות בענייני פנים, אלא בהגנה על עולם חופשי וקיומם של הדורות הבאים. כשם שהעולם ידע להתמודד בעבר עם אידאולוגיות רצחניות, כך עליו להתמודד עתה עם זו האיראנית, באחריות, ובנחישות.
