מאיראן, דרך קרטלי סמים ועד עמותות קש, מנוע המימון של חמאס, חזבאללה והחות'ים פועל ללא הפסקה. מניסיוני כקצין משטרה לשעבר ביחידה המרכזית של מחוז ירושלים, פעלנו כיחידה בצורה שיטתית, עקבית ובנחישות נגד ארגוני הפשיעה באמצעות תקיפה בציר הכלכלי לצד הציר המבצעי.
4+למדתי אמת פשוטה: מי שלא חונק או מייבש את מקורות הכסף, לא מכניע, לא מכריע, לא מפרק ארגון ובקיצור, לא מנצח. במאמר זה אגע בשיטה ולא בפירוט השיטה, לא אכנס לפרטים טכניים שמלמדים "איך עושים". המיקוד יהיה בדפוסים, לא במדריך פעולה.
במשך שנים מתנהל הדיון הביטחוני בישראל סביב רקטות, מנהרות, כטב"מים ויכולות אש. זהו דיון חשוב, אבל חלקי. מי שרוצה להבין איך חמאס, חזבאללה, החות'ים וארגוני הטרור ביהודה ושומרון שורדים ומתעצמים בעקביות, חייב להפנות מבט אל המרכיב המרכזי ביותר במערכה והוא הכסף.
4+הטרור המודרני הוא לא תופעה ספונטנית או אידיאולוגיה גרידא. מדובר בארגונים שפועלים כגופים כלכליים מתוחכמים, עם תזרים מזומנים, מערכות העברת כספים, מנגנוני הסוואה ושותפויות בינלאומיות. בלי מימון רציף, רחב ומבוזר, ההתעצמות הזו לא הייתה אפשרית. ארגוני טרור הבינו שכדי לשרוד ולהתעצם הם חייבים לבנות את עצמם כמודל כלכלי ולא רק אידיאולוגי.
ארגוני הטרור סביב ישראל ובתוכה פועלים כיום על פי היגיון פיננסי של ניהול משאבים. הם משקיעים, מפזרים מקורות הכנסה, בונים רשתות תמיכה ומקטינים תלות בצינור מימון בודד. זהו לקח שנלמד לאורך שנים של סנקציות, מבצעים צבאיים ולחץ מדיני.
במילים פשוטות, טרור שלא לומד לנהל כסף, נעלם; טרור שמנהל כסף נכון, שורד ומתעצם. מדינות אויב סביב מדינת ישראל הבינו שמימון כספי הוא תחליף לעימות ישיר, לכן הן עומדות בלב ציר המימון של ארגוני הטרור ובראשן איראן. עבורן, חמאס, חזבאללה והחות'ים אינם "שותפים אידיאולוגיים", אלא כלים אסטרטגיים.
4+השקעה כספית בארגוני טרור מאפשרת פגיעה מתמשכת בישראל, מבלי להיגרר לעימות צבאי ישיר מולה. המימון לא מתבצע בהכרח בהעברות מעטפות או מזוודות, אלא הוא עובר דרך:
- גופים 'אזרחיים' לכאורה
- קרנות ועמותות
- חברות קש
- מערכות פיננסיות מחוץ לפיקוח מערבי הדוק
כך למעשה נבנית מערכת שמסוגלת לשרוד גם תחת סנקציות ולחץ בינלאומי. הפרקטיקה היא העברת הכספים באמצעות רשת, ולא באמצעות צינור בודד. הטעות הנפוצה היא לחשוב על מימון טרור כפעולה נקודתית. בפועל, מדובר ברשת מבוזרת, שמטרתה העיקרית היא טשטוש מקור הכסף, טשטוש מקור המימון, טשטוש היעד וטשטוש הקשר הישיר לפעילות הטרור. המאפיינים המרכזיים של המערכת באים לידי ביטוי ב:
- פיצול סכומי כסף לזרמים קטנים ומתמשכים.
- שילוב פעילות 'חוקית' לכאורה עם פעילות עוינת.
- שימוש בסיפור כיסוי הומניטרי ואזרחי.
- הסתמכות על פעילות באזורים שיש בהם אכיפה חלשה.
4+כסף | צילום: חיים גולדברג, Flash90
המשמעות הביטחונית ברורה: חסימת צינור אחד לא משתקת את המערכת כולה. החיבור בין טרור לקרטלי הסמים הוא ברית של אינטרסים. אחד המרכיבים החמורים ביותר בציר המימון הוא החיבור ההדוק בין ארגוני טרור לארגוני פשיעה בינלאומיים, ובראשם קרטלי הסמים באמריקה הלטינית, להם פלטפורמות משומנות של הברחה עליהן ניתן להישען, להיתמך ולהסתמך. אין כאן שותפות רעיונית, יש כאן נטו ביזנס. החיבור הזה הוא מפגש של אינטרסים:
- הקרטלים זקוקים לערוצי הלבנת הון, תשתיות והגנה.
- טרור זקוק למזומנים, להסוואה ולחיבורים גלובליים.
- שני הצדדים פועלים מול אותם גופי אכיפה באותו מרחב אפור.
כך נוצר שיתוף פעולה שמשרת את שני הצדדים, על חשבון הביטחון הבינלאומי. כבר בשנות ה-90 זוהו קשרים מתמשכים בין חזבאללה לרשתות פשיעה בדרום אמריקה, במיוחד באזור משולש הגבולות בין ברזיל, פרגוואי וארגנטינה. פעילים שמזוהים עם הארגון פעלו בתוך קהילות מקומיות, יצרו קשרים עם גורמי פשיעה וחלק מההכנסות הוזרמו חזרה ללבנון.
4+זה היה שלב קריטי בהתפתחות של חזבאללה, מעבר מארגון טרור אזורי מזרח תיכוני, לשחקן פעיל בזירת הפשיעה הכלכלית הגלובלית. המצב הגלובלי של מימון הטרור בעשורים האחרונים מלמד ש:
- טרור לא תלוי עוד במדינה מממנת אחת.
- מקורות ההכנסה מגוונים יותר.
- הקשרים לפשיעה מאפשרים התאוששות מהירה גם לאחר פגיעות צבאיות קשות.
התוצאה היא מערכת עמידה וגמישה שממשיכה להזרים חמצן כלכלי גם כאשר הזרוע הצבאית נפגעת. נדבך מרכזי נוסף הוא השימוש הציני בעמותות ובארגונים "אזרחיים", תחת סיפור כיסוי של סיוע הומניטרי, דרכן מועברים כספים שמגיעים, במישרין או בעקיפין, לפעילות טרור. כאן המערב נחשף לחוסר הבנה מתמשך:
- הפרדה מלאכותית בין טרור לפשיעה.
- חשש לפגוע בגופים "אזרחיים".
- רגולציה איטית ומסורבלת, מול רשתות מהירות ומתוחכמות.
- המרחב האפור הזה הוא מרחב הפעולה האידיאלי של הטרור.
ארגוני הטרור הבינו שכסף חשוב יותר מטילים, אפשר להשמיד תשתית והיא תיבנה מחדש, אפשר לחסל מפקדים והארגון יתאפס על עצמו וימנה אחרים שימלאו את מקומם. אבל פגיעה שיטתית במקורות המימון פוגעת בליבת היכולת של כל ארגון טרור:
- לגייס פעילים
- לשלם משכורות
- לקנות נאמנות ארגונית וציבורית
- להשתקם לאחר פגיעה
הכסף הוא הדבק שמחזיק את כל המערכת יחד. לסיכום: המערכה האמיתית והמכריעה מתנהלת בזירה הכלכלית. המאבק בטרור לא יוכרע רק באוויר, בים או על הקרקע, הוא יוכרע, אם בכלל, ביכולת לחשוף, לנתק, לחנוק ולייבש את צינורות הכסף שמזינים אותו.
כל עוד הכסף זורם, הטרור ימשיך להתקיים ולהתעצם. מי שרואה בטרור סביב ישראל ובתוכה רק איום צבאי שיש לתקוף קינטית ומתעלם מהבסיס הפיננסי שמזין אותו ולא משקיע בתקיפה כלכלית, מבטיח שהאיום הזה ילווה אותנו כמדינה עוד שנים רבות.
