פתיחת מעבר רפיח איננה טעות טקטית ואיננה אילוץ זמני. היא גם לא יכולה להימנות כמהלך הומניטרי תמים. מדובר בכניעה מרצון לתכתיבים מארצות הברית, ללא דיון ציבורי, ללא בחינת ההשלכות, ותוך התעלמות בוטה מהתנגדות רחבה בציבור ומעמדות מפורשות של שרים וחברי קבינט ואמירות מפורשות והתחייבויות של ראש הממשלה בנדון. הכול נעשה לא במחשכים אלא לעיני כל, ובכל זאת מתוך עיוורון מודע שבו לוקה הנהגת המדינה מרצון.
3+במשך שנים הוזנה החברה הישראלית בתפיסה שחמאס הוא נכס שניתן לנהל. שכסף קטארי ירסן אותו. שעבודה לערבים מעזה תייצר שקט. שהקלות אזרחיות יחליפו הכרעה. הקונספציה הזו קרסה בשבעה באוקטובר בקריסה מוחלטת, אלימה וחד משמעית. אך במקום להיפרד ממנה, היא חוזרת כעת בגרסה חדשה. לא כסף תמורת שקט אלא מעבר חופשי וגבולות פתוחים, תמורת שיתוף פעולה. לא הכרעה אלא ניהול סיכונים. לא ריבונות אלא פיקוח.
שנתיים ורבע הצהיר הדרג המדיני הבכיר ובראשו ראש הממשלה קו ברור. לא תהיה חזרה למציאות שלפני השבעה באוקטובר. לא יינתנו הקלות פיזיות כל עוד חמאס קיים. לא ייפתחו מעברים לפני הכרעת חמאס ופירוז הרצועה. ראש הממשלה עצמו הזהיר שמעבר רפיח הוא צינור חמצן לחמאס. שר הביטחון הבהיר שישראל לא תקבל שלטון חמאס בעזה בשום שלב. שרים בכירים וחברי קבינט חזרו והדגישו שאין דרך ביניים ואין מחוות לפני הכרעה.
3+ואז מתקבלת החלטה הפוכה. באישון לילה. בלי דיון ציבורי אמיתי. בלי הצגת שינוי מדיניות. בלי אחריות. מה שנאמר במשך שנתיים ורבע נמחק ברגע אחד. לא מתוך אילוץ ביטחוני אלא מתוך בחירה פוליטית שנעשתה בעיניים פקוחות ומתוך עיוורון מודע כדי לרצות את האמריקאים.
מי מרוויח מפתיחת מעבר רפיח? חמאס מרוויח משום שהוא מוכיח הישרדות ומציג הישג תודעתי ברור. עצם פתיחת המעבר משדרת שהזמן פועל לטובתו ושמי שמחזיק מעמד זוכה. מצרים מרוויחה משום שמעמדה כשומרת השער הדרומי וכמתווכת אזורית מתחזק. וגם ארצות הברית מרוויחה. באמצעות שליחיה ודובריה, זהו עוד צעד בדרך למימוש ההזיות על "עזה חדשה", ניסוי מדיני מנותק מהמציאות שנעשה על גב הביטחון הישראלי.
3+ומי ערב לכך שמעבר מוגבל לא יהפוך לצינור הברחות של נשק תחמושת כסף ופעילים. אין ערבויות כאלה. פיקוח איננו חסימה. נוכחות איננה שליטה. ההיסטוריה מלמדת שמעברים פתוחים נוצלו תמיד. מי שמתעלם מכך איננו תמים אלא בוחר לעצום עיניים.
זו איננה הומניטריות. זו התקפלות אסטרטגית שמוצגת כהכרח. זהו מהלך עם כשל קרקעי, כשל מדיני וכשל תודעתי, ובעיקר עם סיכון ממשי לביטחון מדינת ישראל. זה דומה לאדם שקופץ ממטוס ללא מצנח, מתוך תקווה שמישהו למטה כבר יפתור את הבעיה.
3+והחלק המדאיג ביותר הוא השתיקה. אין ויכוח. אין הסתייגויות. אין קולות אחרים בקבינט. אין דיון ציבורי פתוח. זו איננה אחדות לאומית אלא מחיקה של ביקורת ושל אחריות. דמוקרטיה שמוותרת על ביקורת בזמן מלחמה מוותרת על מנגנון ההגנה הפנימי שלה, זה אשר מבטיח את חוסנה ואת שרידותה.
וזו השורה התחתונה שחייבת להיזעק בקול רם ברור וצלול: פתיחת מעבר רפיח לפני הכרעת חמאס ופירוז הרצועה היא כישלון מדיני חמור, פגיעה ישירה בהרתעה, והימור מסוכן על ביטחון אזרחי ישראל. זו איננה גזירת גורל אלא בחירה מודעת שנעשתה מתוך עיוורון מודע. מי שקיבל אותה ידע היטב מה הוא עושה. ולכן, כאשר המחיר יגיע, לא תהיה שום זכות לטעון שלא ידענו.
