אתמול, באולפן ערוץ 14, התרחש רגע טלוויזיוני נדיר ומזכך. ישבתי שם בפאנל, לצד המגישה החדה טל מאיר, ומולנו ישב איציק הסיני. למי שלא מכיר, איציק מציג את עצמו כדמות רשת פופולרית, ישראלי-סיני חביב שמדבר עברית רהוטה, מצטלם עם פלאפל, ומסביר לנו כמה סין היא מעצמה שוחרת שלום, קידמה והרמוניה. הוא ה"פנים היפות" של המעצמה מהמזרח.
5+אבל טל מאיר לא נתנה לחיוכים ולסרטונים הויראליים לבלבל אותה. בראיון נוקב, שלא זכור לי כמותו בתקשורת הישראלית שמחבקת בדרך כלל כל מי שמביא "צבע", היא דחקה את סוכן המשטר הדיקטטורי איציק אל הקיר. היא לא שאלה על נודלס, היא שאלה על איראן. היא שאלה על המימון של חמאס. והתשובות המתחמקות, המגומגמות והמתפתלות שלו חשפו את מה שאנחנו ב"על המשמעות" מנסים לצעוק כבר תקופה ארוכה: סין היא לא משקיפה מהצד במלחמה שלנו. סין היא מכונת ההנשמה של האויב.
כדי להבין את הדינמיקה הזו, צריך להניח בצד את הרגש ולעבור לניתוח קר של אינטרסים ותמריצים. אין כאן "אהבת מרדכי" או "שנאת המן". יש כאן משוואה כלכלית פשוטה שמחזיקה את משטר האייתוללות בחיים, והיא נכתבת בסינית מנדרינית.
5+צינור החמצן: למה סין חייבת את איראן?
הכלכלה הסינית היא מפלצת תעשייתית רעבה לאנרגיה. היא מייבאת כמויות אדירות של נפט כדי להניע את המפעלים שמייצרים את האייפונים והרכבים של העולם.
איראן, המדינה המבודדת ביותר בעולם (לכאורה), יושבת על אחד ממאגרי הנפט הגדולים בתבל. בגלל הסנקציות המערביות, אף מדינה נורמלית לא מוכנה לקנות ממנה נפט באופן גלוי.
וכאן נוצר ה"שידוך המושלם" של ציר הרשע. סין צריכה נפט. איראן צריכה כסף (כדי לשרוד וכדי לממן את חיזבאללה, חמאס והחות'ים).
5+הפתרון: סין קונה את הנפט האיראני בהנחות ענק, לעיתים בחצי מחיר ממחיר השוק. היא עושה את זה דרך "צי של מכליות רפאים", תוך עקיפת הסנקציות האמריקאיות, ומשלמת ביואן סיני או בסחורות, מה שמאפשר לאיראן להמשיך להתקיים מחוץ למערכת הדולרית.
בפאנלים שאני מנחה בנושאי גאופוליטיקה וכלכלה, אני מציג את הנתון הזה שוב ושוב: בלי הרכישות הסיניות, הכלכלה האיראנית הייתה קורסת כבר ב-2020. האינפלציה הייתה משמידה את המשטר, והרחובות בטהרן היו בוערים (יותר ממה שהם היום). הכסף הסיני הוא הדלק במנוע של המל"טים שמתרסקים על תל אביב ועל אילת.
כשאיציק הסיני יושב באולפן ומדבר על "שיתוף פעולה כלכלי", הוא מתכוון לזה: סין מממנת את הטיל הבא שישוגר עלינו.
הנדסת התודעה: הטיקטוק כנשק
אבל המעורבות הסינית לא מסתיימת בנפט. היא עמוקה הרבה יותר, והיא מתרחשת בתוך הטלפון של הילדים שלנו.
יש הבדל התהומי בין הגרסה הסינית של טיקטוק לבין הגרסה המערבית. בסין, האלגוריתם מקדם לתלמידים בסין תכנים של מדע, הנדסה, פטריוטיות ומשמעת. במערב (ובישראל), אותו אלגוריתם בדיוק מקדם אתגרים מסכני חיים, תכנים רדודים, ובעיקר – קיטוב פוליטי ושנאה עצמית.
5+איציק הסיני הוא חלק מהמערך הזה. הוא לא "אדם פרטי". במשטר קומוניסטי טוטליטרי כמו סין, אין משפיעני רשת עצמאיים שמדברים עם המערב ללא אישור והכוונה של המפלגה. הוא אווטאר. התפקיד שלו הוא "לנרמל" את סין. לגרום לנו לחשוב על פנדה ועל חומת סין הגדולה, במקום לחשוב על מחנות הריכוז לאויגורים או על התמיכה ברוסיה ובאיראן.
טל מאיר, בחדות יוצאת דופן, לא נתנה לו לברוח לשם. היא עימתה אותו עם העובדה שסין לא גינתה את טבח ה-7 באוקטובר. היא שאלה אותו על המפות בסין שבהן ישראל נמחקת. והוא? הוא חייך את החיוך המפורסם, גמגם משהו על "מורכבות", וניסה להחזיר את הדיון לפסים של "אהבה ושלום". אבל המסכה נסדקה. הקהל בבית ראה מולו לא חובב תרבות, אלא סוכן השפעה של מעצמה עוינת.
המשולש האסטרטגי: למה סין שומרת על האייתוללות?
מעבר לנפט, יש כאן אינטרס גאופוליטי עליון. סין נמצאת במאבק אדירים מול ארצות הברית על ההגמוניה העולמית. בעיניים של בייג'ינג, כל מקום שבו ארה"ב נחלשת הוא רווח נקי לסין.
איראן ושלוחותיה (חמאס, חיזבאללה) הם "אידיוטים שימושיים" מושלמים עבור הסינים. הם יוצרים כאוס במזרח התיכון, הם שואבים משאבים ותשומת לב אמריקאית (נושאות מטוסים ששטות לים התיכון במקום לים סין הדרומי), והם מערערים את הסדר העולמי הישן.
5+סין לא צריכה שאיראן תנצח את ישראל; היא צריכה שאיראן תתיש את המערב. מבחינתם, המלחמה בעזה היא הסחת דעת מצוינת מהפלישה המתוכננת לטייוואן. לכן, הם דואגים שהאש תמשיך לבעור, אבל על אש קטנה. הם מספקים לאיראן טכנולוגיות מעקב (כדי לדכא את המרד הפנימי), טכנולוגיות טילים, ובעיקר – מטריה דיפלומטית באו"ם.
העיוורון הישראלי
הטרגדיה היא שישראל הרשמית עדיין הולכת שבי אחרי הכסף הסיני. אנחנו נותנים לחברות ממשלתיות סיניות לבנות לנו את הרכבת הקלה בתל אביב ואת הנמלים בחיפה. אנחנו מאפשרים להם דריסת רגל בתשתיות הקריטיות ביותר שלנו.
זוהי חשיבה לטווח קצר, הנובעת מאותה אמונה שאפשר "לנהל" את המפלצת, שאפשר להפריד בין ביזנס לביטחון. אי אפשר.
מדינה שקונה נפט מאיראן היא מדינה שמממנת את חמאס. מדינה שמפעילה לוחמה פסיכולוגית בטיקטוק נגד המערב היא לא "שותף טכנולוגי", היא יריב. הריאיון אתמול בערוץ 14 היה קריאת השכמה. הציבור הישראלי, שצפה באיציק הסיני מתפתל מול השאלות הקשות של טל מאיר, התחיל להבין: הנחמדות היא הצגה. מאחורי החיוך מסתתר דרקון שמזין את הנחש שמכיש אותנו.
5+הגיע הזמן שישראל תבחר צד. אי אפשר להיות גם בעלת הברית של ארה"ב וגם מגרש המשחקים של סין. אנחנו צריכים להתנתק מהתלות הכלכלית בסין, להגביל את מעורבותם בתשתיות, ולהפסיק להתרשם ממשפיעני רשת שמוכרים לנו תעמולה קומוניסטית בעטיפה של סרטון ויראלי. הדרך לניצחון על איראן עוברת דרך ההבנה שמי שמתדלק אותה – הוא האויב, גם אם הוא גר בבייג'ינג.
מייל לתגובות: [email protected]
