במשך יותר משני עשורים, בית חב"ד בקטמנדו היה הכתובת עבור אלפי ישראלים שחיפשו פינה חמה, חיבוק אוהב, אוכל חם ומקום שיזכיר להם מאיפה הגיעו, אבל הבית הזה נאלץ לסגור את שעריו. "כבר בחצי שנה האחרונה התבקשנו להוריד את השלטים של בית חב"ד בעברית. בעל הבית ביקש מאיתנו לדבר טיפה יותר בשקט בעברית. זה הגיע מתוך חשש אמיתי שלו. הוא פשוט אמר לנו: 'אני לא רוצה שיגידו שאני מרגל לטובת הישראלים, אני פוחד מהאיראנים'", סיפרה חני ליפשיץ בריאיון ל-C14.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
את זוכרת את היום הראשון שהגעתם לקטמנדו?
"הגעתי שם בגיל 22, עם האש בעיניים. הייתי ממש צעירה, ילדה. היום אני אומרת, מה חשבתי לעצמי? אף אחד לא חלם שנחזיק מעמד יותר מחודשיים. גם כשנשלחנו לשם אמרו לנו, 'תבדקו חודשיים. לא נשלח לשם אף אחד כי זה מקום עם משוגעים', ואני נכנסתי ואמרתי, טוב, אנחנו קצת משוגעים".
זה הפך להיות בית חב"ד הכי מפורסם בעולם, מה לדעתך הסוד שלו?
"אנחנו הזוג הדוסי שפתח בית יהודי כדי באמת לקרב אנשים ליהדות, להראות להם את היהדות בצד הכי יפה שלה. בסוף אנשים פעם ראשונה מניחים פה תפילין, עושים קידוש ומדליקים נרות. כל הזמן אמרנו שאנחנו לא פועלים מתוך מחשבה שלנו יש את המונופול על החוכמה ועל יראת השם ונעביר לכם אותה. לא. זה של כולנו".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"הייתי לילה שלם בגג עם אישה שכבר לא רצתה להיות בעולם הזה"
את פוגשת כל יום עשרות צעירים, יצא לך להיתקל במקרים קשים?
"לפני כמה שבועות, הייתי לילה שלם עם אישה בגג של בית חב"ד, היא כבר לא רצתה להיות בעולם הזה. והדברים שאמרתי לה יצאו מהמיית הנשמה שלי, ידעתי שהם לא דברים שאני למדתי אותם באוניברסיטה, זה באמת מעומק הכוח של השליחות שאני מקבלת. היא נשארה אצלי עוד חודש, יד ביד, כל הזמן איתה, אני לא עוזבת אותה לרגע".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
בקצה השני של העולם, המטיילים זוכים להביט במחזה שכמעט אינו נגלה בישראל. סביב שולחן השבת בבית חב"ד יושבים יחד צעירים מכל קצוות הארץ, שוכחים לרגע מהקיטוב והקרע שחורכים את המדינה ממנה באו. "בסוף האויב לא רואה אם אתה דתי או חילוני. וכשאני רואה את הביחד הזה בבית חב"ד אני אומרת – הצלחנו", תיארה בגאווה.
"שלחנו מכאן חבר'ה חזרה לארץ להילחם – הרבה מהם לא חזרו"
תחושת האחדות והחיבור המרגשים בבית חב"ד, שנדמים כאי של שפיות רחוק מהכול, נקטעו באחת באותו בוקר של 7 באוקטובר. "שלחנו מכאן חבר'ה חזרה לארץ להילחם, עזרנו להם בכרטיסים. הרבה מהם לא חזרו. ועכשיו הורים מתקשרים אלינו ואומרים: 'חני, תעשו פינה להנציח את הילד שלי. הוא היה אצלכם, זו הייתה התקופה הכי טובה שלו בחיים'".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אתם חווים אנטישמיות מאז 7 באוקטובר?
"אני כל הזמן אמרתי שבנפאל אין אווירה אנטישמית כי הנפאלים לא שם, זה לא מעניין אותם הדברים האלה. אבל אל תשכחי שבנפאל יש המון זרים שמגיעים לטייל, אלו גרמנים ואירופאים מכל מקום. בפסח שעבר הגיע נורווגי, אנטישמי, שקפץ על הבית חב"ד, ניפץ את הזכוכיות בבית, צעק וקילל את ישראל".
"יש מישהו שמתקשר לחזקי כל לילה ב-4:30 וצועק לו קללות נגד היהודים"
איך אתם מתמודדים עם זה?
"אם הייתי נאיבית פעם, ואמרתי, הבית חב"ד שלנו לא צריך שמירה, היום אני מבינה. יש מישהו שמתקשר לחזקי כל לילה ב-4:30, וצועק לו קללות נגד היהודים. האווירה הכללית בעולם היא אווירה עוינת. בואו לא נעבוד על עצמנו".
ואז האנטישמיות דפקה לכם על הדלת, ונאלצתם להתפנות, איך הרגשת?
"בהתחלה לא סיפרתי לאף אחד, היינו כמה ימים ככה בחדר בגסט-האוס, בשקט, לבד… התביישתי. כמה ימים התבשלתי עם זה ואמרתי לחזקי: 'מה עושים?'. זה לקח זמן, אבל אז אמרתי לעצמי 'שנייה חני, רגע, בואי נצמח מזה'".
הצגת פוסט זה באינסטגרם
אחרי שעזרתם לאלפי ישראלים, אתם צריכים אותם, מה תרצי להגיד להם?
"עכשיו כנראה אנחנו צריכים לרתום את האנשים איתנו, לעשות איזו משימה משותפת שיהיה מרכז יהודי גדול בנפאל. אנחנו האנשים הכי גרועים בשביל לעשות קמפיינים. באמת. אבל את יודעת מה? זה לא למעננו. בשביל זה אנחנו צריכים את האנשים, את העם הזה. גם שקל שאני מקבלת מבן אדם בשביל החלום הזה של לבנות את הבית הזה. הוא מחמם לי את הלב".
