אהרון ברק הגדיר פעם את ישראל כ"דמוקרטיה לא ליברלית", אך הבוקר, לאור דוח מבקר המדינה, ברור שאנו חיים במציאות חמורה הרבה יותר. התחושה היא של משטר קג"ב לכל דבר ועניין, מציאות שבה רשויות החוק רומסות את האזרח. המבקר חושף כי בוצע מעקב אחרי עשרות אלפי אזרחים ישראלים בניגוד לחוק, אירוע בלתי נתפס שדגל שחור מתנוסס מעליו. לא מדובר בטעות נקודתית. זו שיטה סדורה שהפכה את מדינת ישראל למקום שבו הפרטיות היא המלצה בלבד וזכויות האזרח נרמסות ברגל גסה.
המספרים שנחשפו בדוח הם מפלצתיים ובלתי נתפסים בכל קנה מידה. חמישים טרה של מידע, כמות אדירה של חומרים, נשאבה מטלפונים של אזרחים ונמצאת כעת במרתפי המשטרה. צריך להפסיק לקרוא לזה "רוגלה", מדובר בכלי נשק התקפי לכל דבר, כזה שכאשר אנו מוכרים אותו למדינות זרות הוא דורש אישור מיוחד של משרד הביטחון. כאן, הנשק הזה הופנה פנימה, נגד האזרחים, ללא פיקוח וללא רסן, כאשר כ-40% מההדבקות בוצעו באופן לא חוקי בעליל.
2+הסכנה הגדולה ביותר היא היכולת לסחוט ולהלך אימים על נבחרי ציבור ומועמדים פוטנציאליים. תארו לעצמכם אדם שרוצה לרוץ לכנסת; במרתפי המשטרה כבר יושב החומר שנשאב עליו. שיחה תמימה או תמונה פרטית הופכות בין רגע לתיק פלילי או לכלי סחיטה. זהו לא נוהל "הקש בגג", אלא דפיקה אלימה בדלת באמצע הלילה. המידע הזה מעניק למערכת האכיפה כוח בלתי מוגבל לשלוט במשחק הפוליטי ולנטרל כל מי שמאיים על ההגמוניה שלה.
האשמים במחדל הזה מסתובבים בינינו חופשיים, ואף מעזים להטיף מוסר באולפני הטלוויזיה. רוני אלשיך, שי ניצן, אביחי מנדלבליט והגברת מררי עם הדוח השקרי שלה, כולם היו צריכים להיקרא הבוקר לחקירה. דוח המבקר קובע שעברו על החוק, אז היכן סעיפי האישום? יש כאן שרשרת פיקוד שידעה, שיתפה פעולה וגיבתה את העבריינות הזו. במקום לתת את הדין, הם זוכים לחיבוק תקשורתי, בעוד שהאזרח הקטן נותר חשוף ופגיע מול המערכת הדורסנית.
2+אפילו בתקשורת המיינסטרים, שבדרך כלל מתגייסת להגן על מערכת המשפט, מתחילים להבין את גודל האסון. בעיתון 'כלכליסט', העוין בדרך כלל את שלטון הימין, מודים הבוקר בפה מלא כי גופי האכיפה קברו את האמת. העורכת הראשית כותבת במפורש שהמשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט פעלו יחד כדי לנקות את עצמם מאחריות. זוהי הודאה מדהימה בכך ששומרי הסף הפכו למשתפי פעולה בהשתקה הגדולה ביותר בתולדות המדינה.
אולם האשמה אינה רובצת רק על הפקידות, אלא גם על הפחדנות של נבחרי הציבור מימין. היכן המחוקקים? היכן הזעקה הציבורית? במשך ארבע שנים המערכת השתיקה את הפרשה, והפוליטיקאים חששו להתעמת איתה. מי שרוצה לרוץ לכנסת הבאה חייב לדרוש עכשיו את חשיפת החומרים שנאספו עליו. השתיקה מול הפשע המאורגן הזה היא הסכמה שבשתיקה, והיא שמאפשרת למערכת להמשיך ולהחזיק במידע המפליל כבן ערובה נגד הדמוקרטיה הישראלית.
2+הפתרון חייב להיות מיידי, חד וכואב, ללא פשרות וללא ועדות טיוח נוספות. יש להקים ועדת חקירה ממלכתית עוד היום, אך הפעם ללא שופטים, שכבר הוכיחו כי הם חלק מהמערכת המגינה על עצמה. יש להביא אנשי מקצוע בלתי תלויים שיחקרו את העומק והריקבון. במקביל, יש להעביר חקיקה שתורה לגרוס לאלתר את כל 50 הטרה של המידע שנאסף. רק כך נוכל להתחיל לנקות את האורוות ולהשיב את ישראל להיות מדינה דמוקרטית.
הטור נכתב על סמך הדברים שאמר פרשננו הפוליטי יעקב ברדוגו ב'ישראל הבוקר'
