הודעתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו הבוקר (רביעי) על הצטרפות ישראל ל"מועצת השלום" של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ עשויה להיתפס כסיבוב פרסה נוכח חילוקי הדעות האחרונים עם וושינגטון. אלא שלדברי כתבנו המדיני תמיר מורג, מדובר בצעד שהיה צפוי מראש. לא מדובר בשינוי מדיניות דרמטי, אם כי במהלך מחושב בתוך ארכיטקטורה מדינית רב-שכבתית ומורכבת שהציב הנשיא האמריקני.
כדי להבין את המהלך, צריך לצלול להיררכיה שיצר טראמפ. בבסיס הפירמידה ניצב כוח בינלאומי (IFF), מעליו מועצת טכנוקרטים פלשתינים (שאמורים להיות נקיים מחמאס ומהרשות), ומעליהם "הוועדה המנהלת של עזה". בראש כל המבנה הזה ניצבת "מועצת השלום".
1+לטענת מורג, ישראל לא מודאגת מ"מועצת השלום" עצמה משום שהיא מייצגת אלטרנטיבה למוסדות האו"ם ומועצת הביטחון. נתניהו וטראמפ שותפים לסלידה עמוקה מהגופים הללו, שנתפסים בירושלים כעוינים ומוטים. כל גוף בינלאומי חדש ששואב סמכויות מהאו"ם ומעביר אותן לידיים אמריקניות-ריבוניות, נחשב להישג אסטרטגי עבור ישראל.
אולם, ככל שיורדים בשכבות המבנה של טראמפ, התמונה הופכת מורכבת יותר. הקושי הישראלי אינו נעוץ במועצה העליונה, אלא ב"וועדה המנהלת של עזה". כאן נמצא המוקש האמיתי: שילובן של קטאר וטורקיה בניהול השוטף. מדובר בציר שירושלים מתנגדת לו נחרצות, וזהו מוקד החיכוך המרכזי מול הממשל האמריקני, לא עצם הקמת המועצה.
1+האם הנוכחות הישראלית במועצה תרתיע גורמים עוינים מלהצטרף? קשה לבנות על זה. ההיסטוריה מלמדת שבגופים בינלאומיים, כמו האו"ם, מדינות עוינות מצליחות לשבת זו לצד זו מבלי שהדבר יפריע לפעילותן.
אנחנו עושים מאמץ גדול לאתר את בעלי הזכויות בצילומים. השימוש ביצירות שבעל הזכויות בהן אינו ידוע או לא אותר נעשה לפי סעיף 27א ל"חוק זכויות יוצרים". אם זיהיתם צילום ואתם בעלי הזכויות בו נא לפנות ל[email protected]
