בדיוק היום דונלד טראמפ סוגר שנה בבית הלבן. הוא חזר לכהונה השנייה שלו עם "בטן מלאה". הוא זוכר הכול: הפשיטות על האחוזה שלו במאר-א-לאגו, ארבעה כתבי האישום שהוגשו נגדו, ואפילו את הניסיון להתנקש בחייו. טראמפ של 2026 לא חזר רק לבית הלבן – הוא חזר לסגור חשבונות.

כבר ביומו הראשון בחדר הסגלגל, השימוש בעט הנשיאותי לא פסק לרגע. זו לא הייתה סתם מתקפה מדינית – זו הייתה רעידת אדמה. צווים נמחקו, מוסכמות קרסו, והבירוקרטיה הפרוגרסיבית בוושינגטון חטפה מהלומה דרמטית. טראמפ קרא לזה "ניקוז הביצה"; מתנגדיו קראו לזה נקמה בשידור חי.
במסדרונות הממשל בוושינגטון שררה השנה אי-ודאות מוחלטת. פקידים ותיקים הפסיקו לשאול מה תהיה המדיניות, ועברו לשאול אם הם בכלל יהיו שם מחר. המסר היה ברור: טראמפ לא משפץ את המערכת, הוא מפרק אותה – כדי לבנות משהו אחר לגמרי, בצלמו.

האש של הנשיא הופנתה קודם כול פנימה. המושג "האויב מבפנים" סומן כמטרה עליונה, והשיח הפך חד, עוקצני וחסר מעצורים כלפי כל מי שנתפס כמי שעמד בדרכו בדרך חזרה לצמרת.
אך הזירה האהובה עליו מכולן נותרה התקשורת. בחדר התדרוכים, טראמפ הפך את מסיבות העיתונאים לדו-קרב חי. בכהונה השנייה, הכפפות הוסרו לחלוטין: הוא לועג, תוקף, ומכתיר מנצחים ומפסידים בזמן אמת, מול המצלמות.

בתוך כל הכאוס והדרמה, בשנה הראשונה לכהונתו השנייה, טראמפ שוב עשה את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב בעולם – להפוך את הנשיאות למופע הכי מדובר, הכי שנוי במחלוקת, והכי מסקרן ומפתיע שיש.
אנחנו עושים מאמץ גדול לאתר את בעלי הזכויות בצילומים. השימוש ביצירות שבעל הזכויות בהן אינו ידוע או לא אותר נעשה לפי סעיף 27א ל"חוק זכויות יוצרים". אם זיהיתם צילום ואתם בעלי הזכויות בו נא לפנות ל[email protected]
