מתקן המים, ה"קולר", נחשב לפריט חובה בכל מקום עבודה ולנקודת מפגש בין קולגות, אך מחקרים חדשים מראים שאולי כדאי לחפש מקום אחר להתקהל בו. בעוד שרבים נמנעים ממי ברז לטובת שתיית מים ממתקנים או בקבוקים שנראים כחלופה בריאה יותר, מתברר כי מתקן המים המשרדי מכיל כמויות גדולות של זיהומים זעירים ומזיקים.
סקירה מקיפה שפורסמה בכתב העת המדעי AIMS Microbiology בחנה עשורים של מחקרים בנושא זיהום במתקני מים על פני יבשות שונות. הממצא המרכזי היה מטריד: מתקני מים מציגים לעיתים קרובות רמות גבוהות יותר של זיהום חיידקי בהשוואה למי הברז שמזינים אותם.
1+מספר מחקרים שנבדקו הראו רמות זיהום גבוהות של חיידקים שונים, כאשר בין 70% ל-80% מהמתקנים חרגו מגבולות הבטיחות במדינות שונות ובארה"ב. במדינת אריזונה, 73% ממתקני המים חרגו מהרף המומלץ על ידי הסוכנות להגנת הסביבה.
בעמק קואצ'לה בקליפורניה, נמצאה גדילת חיידקים ב-32% מהברזיות. בברזיל הנתונים היו מובהקים במיוחד: יותר מ-76% ממתקני המים הכילו חיידקים, לעומת 36% בלבד בדגימות שנלקחו ממי ברז.
1+בין הממצאים אותרו חיידקים כמו Pseudomonas aeruginosa, העלולים להביא לסיכון רציני עבור אנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת ולגרום לדלקת ריאות, זיהומים בזרם הדם וסיבוכים בדרכי השתן. בנוסף, חיידקי קוליפורם, הפתוגן הנפוץ ביותר שנמצא בדגימות מהמתקנים, עשויים להעיד על זיהום צואתי פוטנציאלי במים.
פיות המזיגה של המתקנים זוהו כבעייתיות במיוחד. מספר מחקרים מצאו כי באזורים אלו היה זיהום הגבוה פי 100, דבר המעמיד את המשתמשים בסיכון להעברת מחלות בעת מגע ישיר של הכוס או הבקבוק עם המשטח.
הגורם העיקרי לחיידקים המסוכנים הללו הוא "ביופילמים", קבוצות חיידקים הנצמדות למשטחים כמו צנרת פנימית, מסננים וברזים, ומגנות על עצמן באמצעות ציפוי רירי. ביופילמים אלו יכולים לגדול מחדש תוך ימים ספורים, אפילו לאחר ניקוי וחיטוי יסודיים.
גורמים נוספים התורמים לבעיה:
- מים עומדים: כאשר המתקנים אינם בשימוש לאחר שעות העבודה או בסופי שבוע, המים העומדים מאפשרים לחיידקים להתרבות.
- היעדר כלור: למתקנים אלו אין כלור, המצוי לרוב במערכות מים עירוניות ויכול להאט את קצב גדילת החיידקים.
- חומרים: החומרים מהם עשוי המתקן משפיעים גם הם, כאשר צינורות מצופים גומי מעודדים גדילת חיידקים יותר מאשר משטחי זכוכית או פלדת אל-חלד.למרות הפופולריות הרבה של מתקנים אלו, הם אינם כפופים לאותה רגולציה קפדנית כמו מים עירוניים תחת חוק מי השתייה הבטוחים (Safe Drinking Water Act).
