אברהם זרן, לוחם ופצוע פוסט-טראומה, התראיין היום (ראשון) בתוכנית "יומן צהריים" בהגשת עידו טאובר, וגולל את מסע הייסורים המטלטל שעבר מתחילת המלחמה. זרן, ששירת כנגד רבנות בקבע וזכה לתעודות הצטיינות רבות, מצא את עצמו בחזית הקשה של הטיפול בחללי צה"ל. במהלך הריאיון הלוחם תיאר כיצד אירוע טראומטי שבו טיפל בחייל מהגדוד ששם קץ לחייו, ללא כל עיבוד רגשי לאחר מכן, הוביל אותו לתהום נפשית עמוקה.
"המפקד שלי דרש שאחזור מיד למשימות האחרות, לא הייתה שום שיחת עיבוד. המשכתי הלאה, אבל הכל נשאר בפנים", שיחזר זרן בכאב. במשך חודשים ארוכים הוא התמודד עם תסמינים חמורים של פוסט-טראומה תחת מעטה של הדחקה. המשבר הגיע לשיאו בפברואר 2024, כאשר ברגע של ייאוש מוחלט ותחושה שאיש אינו מבין את כאבו, פנה למוצא האחרון בחדרו שבבסיס.
1+"הרגשתי שהישות היחידה שתבין אותי בלי שאצטרך להסביר היא בורא עולם", סיפר זרן לעידו טאובר. הוא תיאר כיצד כתב במחברתו "תשמור על אשתי והילדים, תוציא אותי מהפלונטר הזה", כיוון את נשקו האישי מתחת לסנטר ולחץ על ההדק.
באורח נס, הקליע לא הרג את זרן, והוא התעורר כעבור דקות אחדות כשהוא רואה לנגד עיניו את דמויותיהם של אשתו וילדיו. באמבולנס, בעודו נאבק על חייו, כתב על דף נייר את הבקשה המצמררת: "ביקשתי מהשם שאם אני טועה, שלא ייקח אותי".
1+זרן עבר תהליך שיקום ארוך ומפרך בבתי חולים ובבתים מאזנים, שם למד לקבל את הפוסט-טראומה כחלק בלתי נפרד מזהותו. בראיון הדגיש זרן כי דווקא מהמקום הנמוך ביותר, הוא מצא את הכוח להושיט יד לאחרים. הוא סיפר כיצד הצליח למנוע מחבר למסע השיקום לבצע צעד דומה, רק מעצם העובדה שנתן לו לגיטימציה לכאב שלו: "כשמציעים פתרונות במקום לתת לאדם להיות בכאב שלו, זה רק מחמיר את המצב".
כיום, אברהם זרן מקדיש את חייו להרצאות ברחבי הארץ, בהן הוא חולק את סיפורו כדי להעלות מודעות להתמודדות הנפשית של הלוחמים. הוא פונה במיוחד לסביבה הקרובה של המתמודדים: "אני רוצה לתת לאנשים את היכולת להבין שמה שבן אדם צריך בסיטואציה כזאת זה לתת לו את האפשרות להתפרק ולהבין שזה בסדר. מתוך ההבנה הזאת אפשר באמת לצמוח לחיים חדשים."
